ביקורת: Battlefield 6 - שדה הקרב לוהט מתמיד

סדרת באטלפילד עברה דרך ארוכה מאז יצאה לראשונה, כולל כישלון מהדהד בהשקת המשחק הקודם באטלפילד 2042. כעת המפתחים פונים לגיימרים שוב, ומנסים להוכיח שהם ראויים ועדיין הכי טובים שיש. באטלפילד 6 הוא משחק שנוצר עם עבודה רבה ולא מעט תשומת לב, עם מטרה ברורה להחזיר את הכיף למחוזות המוכרים של הסדרה. האם מדובר במשחק טוב?

אני זוכר ששיחקתי במרבית משחקי באטלפילד, כשאת תואר משחק הבאטלפילד האהוב עלי ביותר אני מעניק תמיד ל-Bad Company 2 גם היום. הוא היה חדשני ומעניין, עם סביבה דינמית ובנויה להרס — היו לו כל המאפיינים להצלחה. בבאטלפילד 6 שיצא כעת יש ניסיון מעניין לחזור למחוזות ההצלחה של המשחק האהוב. החברה אף זנחה את הקונסולות מהדור הקודם, על מנת להשקיע את המשאבים וכוח האדם שלה בפיתוח משחק דינאמי יותר עבור הקונסולות החדשות והמחשב האישי. ויתור לא קל, אבל החלטה מעניינת עבור השחקנים.

באטלפילד 6 הוא המשחק היותר שאפתני של החברה, ועדיין לא נחשב לחדשני ביותר למרות המהלכים שעשתה והרצון הטוב. אז כן, למרות הניסיון להצליח על בסיס רעיון ישן כמו מכניקת הרס, המשחק כן חווה את ההשקה הטובה ביותר מזה שנים. הוא מחזיר אותנו לשדה הקרב המודרני ונותן לנו שוב את מה שאנחנו מחפשים. כאן אני אומר שאישית הבחירה לחזור לשדה קרב מודרני ולנטוש, לפחות לעת עתה, את העתידנות, זו החלטה נבונה וטובה הרבה יותר. היו כמה שיפורים שהייתי מוסיף, שהיו הופכים את המשחק ליותר ריאליסטי, אבל אני גם מודע כמו הרוב שלא מדובר במשחק סימולטור – והוא מכיל אלמנטים קז׳ואליים.

סיפור קצר, נחמד אבל לא סוחף

נטען רבות שהחברה החליטה להשקיע יותר גם במצב הסיפור, ולספק לנו קמפיין ראוי שישתווה, ככל האפשר, למצב המולטיפלייר הסוחף. אני לא יכול לומר שזה הסינגל הטוב ביותר ששיחקתי, הוא גם לא נכלל ברשימה לצערי, אבל הוא מאפשר לכם להעביר עוד קצת זמן בתוך המשחק – אם אתם חושקים בהפסקת קצרה מהאינטנסיביות של המולטיפלייר ומחפשים את האפיות האמריקאית בהתגלמותה. מה שבטוח שהסינגל פלייר חסר מעוף, לא מספיק יצירתי ונשאר במקום הבטוח שבו נשארו כמעט רוב משחקי באטלפילד בנושא הקמפיין של המשחק.

מצב הקמפיין, שלוקח אותנו לתשע משימות מלאות אויבים, אש ותמרות עשן, מתרחש על פני 5 שעות בלבד. אני בהחלט לא רואה שום סיבה לסחוב משחק כזה מעבר לכך, כשגם המתחרה שלו נוטה לכמות שעות לא ארוכה במצב הקמפיין. אני לא יכול שלא לומר כמה התרשמתי ויזואלית גם בקמפיין, כי הוא בהחלט מרשים ובנוי בעולם עצום, אבל רגש או נשמה — שני רכיבים הכרחיים לכל סיפור טוב — פשוט חסרים כאן.

בעלילה הפעם אנחנו נמצאים בשנת 2027, בזמן בו ארגון נאט״ו קורס סופית, ותאגיד צבאי־פרטי עם עוצמה כמעט בלתי מוגבלת, בשם פאקט ארמטה, עולה לשלטון ומאיים על היציבות של העולם. אנחנו כאן על תקן חיילים מחיל הנחתים האמריקאי, במסגרת יחידת עילית Dagger 1-3 במטרה להלחם בארגון העוצמתי והסורר בשלל יעדים בעולם כולל גיברלטר וטג׳יקיסטן. ואם המצב לא מספיק גרוע, התנקשות במזכ״ל נאט״ו מזעזעת את הלוחמים במאבק, וגורמת לגל עזיבות לטובת ארגון פאקט ארמטה. לא חדשני בעליל, אבל באופן אישי נשמע מעניין ואפילו די קרוב למה שקורה בעולם עם הטרור.

גרפיקה

באטלפילד 6 עושה, גם הפעם, את מה שזיכיון באטלפילד עושה כמעט הכי טוב תמיד, וזה להיראות נפלא. המשחק נראה טוב מתמיד, ושדה הקרב כולו כאוטי ומאיים וזה פשוט חגיגה ועינוג לעיניים. סוף סוף המנוע הגרפי שבו השתמשו לאחר השמטת קונסולות מיושנות, מאפשר להם לחצות גבולות חדשים. כך הם ממצים אותו בצורה הטובה ביותר בשביל לתת גרפיקה ריאליסטית במיוחד ושימוש נכון באפקטים ויזואליים וכמובן מכניקות חדשות.

המודלים של המבנים במשחק מגיעים באיכות מדהימה, הדמויות של השחקנים נראות גם הן ברמה גרפית גבוהה במיוחד. הסביבה שנוצרה בכל מפה ומפה נראית מציאותית, ומרגיש שהייתה חשיבה עמוקה על המבנה והנראות של הסביבה. האיזון הוא חלק חשוב במבנה המפה, במיוחד כשרוצים לשלב טנקים וכלי רכב או כלי טיס, וניתן לשים לב לכך שהסביבה מותאמת לכל אלו ברמה מקסימלית.

מכניקה ההרס של המשחק, שמקורה במאפיינים גרפיים ומאפייני גיימפליי, נראה אף היא טוב. לא היו בעיות מיוחדות כשהורדנו עץ, פגענו והרסו בניין ונראה שהמנוע הגרפי התמודד עם האנומליות שקרו תוך כדי קרבות אינטנסיביים. לצד זה לא נתקלתי בבאגים או אי אלו בעיות גרפיות חריגות, ולא היו נפילות פריימים או בעיות שנוצרו עקב האיכות הגרפית הגבוהה. כאן גם שמים לב לאופטימיזציה המעולה של המפתחים למשחק לשלל הפלטפורמות – אפילו במחשב האישי לא היו דיווחים מיוחדים על בעיות, קל וחומר, בקונסולות שהפעם לא היו צריכות להסתפק בגרסה משונמכת.

גיימפליי אינטנסיבי וכאוטי לפניך

עם כל הכבוד למצב הסינגל פלייר, שמעביר לנו 5 שעות נחמדות, אני אתרכז פה בעיקר במולטיפלייר שהוא גולת הכותרת של באטלפילד 6. אתחיל בכך שחזרו לקלאסים מתוחמים ומסודרים, שלמרות השוני ביניהם הם בהחלט מאוזנים ולטובה. ניתן לבחור בין שלל כלי נשק שנפתחים ככל שמתקדמים ועולים רמות, בנוסף יש תגמול משמעותי על מהלכים כמו החייאה, תיקון כלי רכב ורק״מים, הסתערות קדימה וביצוע פעולות אקטיביות במשחק. בנוסף הצלחתי להתחבר לכמה מכניקות קטנות, עם השפעה גדולה, בהן אפשרות לכריעה־גלישה על מנת להתגונן, החייאה כולל משיכת הפצוע למקום מוגן (כאחד שלחם בחרבות ברזל – זה מוסיף המון לריאליזם).

המשחק הושק עם 9 מפות גדולות, אבל לא גדולות מדי, וזו החלטה שמתחברת היטב למודים הקיימים, שנחלקים בין מודים לקרבות ענק לבין לוחמה בשטח בנוי מבוססת חיל רגלים בלבד. גם האיזון והשימוש בטנקים, ג׳יפים, מטוסי קרב ומסוקים הוא פשוט פנומנלי. התחושה בהם נהדרת, ופרט לכמה אי־דיוקים, אני חושב שהביצוע שלהם מרגיש נהדר במיוחד בקרבות במפות הפחות גדולות. יש להם מגבלות משלהם, ויש חשיבות לשיתוף פעולה עם חיילי רגלים על מנת לשמור על גזרות שונות לאורך זמן.

בין מצבי המשחק נמצא את Conquest הענק והפופולארי; Breakthrough, בו קבוצה אחת צריכה לכבוש סקטורים שונים והשנייה צריכה להגן; Rush, שבו הצד התוקף צריך להשמיד נקודות או מטרות והשני צריך למנוע את זה עד תום הזמן; Escalation, מצב בו צריך לכבוש נקודות, כשהקטע שהן עשויות להשתנות ולהיעלם ולהתווסף בצורה דינמית למפה; Domination, מצב שבו צריך לכבוש נקודות קבועות; King of the Hill, מצב שבו כל צד צריך להחזיק בנקודה אחת או 2 שמתחלפות לאורך זמן וניקוד הגבוה ביותר. לבסוף Team/Squad Deathmatch בהם צריך להשיג כמה שיותר הריגות.

עוד מערכת חזקה שקיבלנו במשחק, ועבור זה החברה זנחה פיתוח עבור קונסולות הדור הקודם, זה מכניקת הרס מהפכנית. כשאני אומר מהפכנית, אני שם דגש על כך שראינו אחת דומה ב-Bad Company 2, כשההבדל הפעם זה גודל והיקף המפה והמבנה שלה שהופך פיתוח של מכניקת הרס למורכב הרבה יותר. אז אולי לא נראה בניינים רבי קומות קורסים מהתקיפות שלנו, אבל אנחנו מסוגלים לפרק קירות, להרוס מבנים קטנים ובעיקר חד או דו־קומתיים, להותיר שובל של הרס בקנה מידה גדולה – באמצעות טילי כתף, טנקים, מטוסים ומסוקי קרב.

לסיכומה של ביקורת – מחריבים את שדה הקרב ומשאירים כאוס

באטלפילד 6 הוא לא משחק לכל אחד, אבל מי שיחליט שיש לו חשק לנסות עשוי למצוא את עצמו נשאב. העלילה לא מבריקה אבל מעבירה כמה שעות טובות לכל הרוצה בכך, העניין והשיא שמחכים לו במשחק כזה זה המולטיפלייר.
זה אולי שחוק לומר, אבל המולטיפלייר של באטלפילד 6 הוא איכותי ומשופר בפער — כבר מההשקה המוצלחת שלו. רבים מאיתנו יצטרכו שעות של אימונים, וכנראה מוות אחרי מוות, כדי לצלוח את המלחמה הכאוטית ביותר שמשחק באטלפילד ידע עד היום.

זה לא הסוף, זו רק ההתחלה. עם כל מה שיש לו להציע כעת, ויהיה לו להציע אפילו בקרוב, אין לי ספק שנוכל להנות עד אין קץ ממשחק FPS שעושה את העבודה ומספק שעות רבות של אדרנלין, אקשן בלתי פוסק, הרס וחורבן שלשם שינוי נשמח להיות חלק מהם. אם אתם מחפשים משחק FPS איכותי — באטלפילד 6 הוא בדיוק זה. הפעם, בתחרות על הכתר, הוא זה שיוצא עם היד על העליונה.

תודה ענקית לעדלי יונייטד על עותק הסקירה של המשחק 🤩
המשחק שוחרר למחשב האישי ולקונסולות ה-Playstation 5 ו-Xbox Series x/s.