ביקורת: Forza Horizon 6 - הדריפט היפני האינסופי

משחק מירוצים בסדרת Forza Horizon זו תמיד סיבה למסיבה, ובמיוחד בשנים האחרונות כשיש מיעוט של מתחרים ובעיקר כשהמשחקים החדשים מככבים בהצלחה. הפעם אנחנו נלקחים ליעד אקזוטי ואהוב, בעיקר עלינו הישראלים, וטסים בכבישים כשהרוח נושבת על שיערותינו (בערך) בנופים היפים ובמסלולים מטורפים. האם הכותר החדש Forza Horizon 6 הוא כותר המירוצים שבאמת חיכינו לו?

את קריירת המירוצים שלי התחלתי במשחק הרביעי בזיכיון, ואת ההנאה הרבה שקיבלתי מהמשחק החמישי קשה להתחיל לתאר. המשחק השישי ששוחרר הוא התגשמות חלום שלי כשאני זוכה גם לשחק במשחק חדש בזיכיון האהוב עלי בתחום המירוצים וגם לבקר שוב, וירטואלית כמובן, במדינה בה טיילתי במשך כחודש. התרגשתי לפתוח את המשחק ולהתחיל לטוס יש לומר בכבישים האינסופיים של יפן, לספוג את הנופים, עם גרפיקה מצוינת, ובעיקר להתחרות ולקוות לנצח. נראה שמייקרוסופט בחרו הפעם לקחת את עצמם בידיים, ולנסות לשפר את התדמית של חטיבת הגיימינג שלהם שספגה מכות בתחרות מול המתחרות גם על הקונסולות וגם על המשחקים והאקסלוסיביים וכמובן עליות מחירים. כעת החברה, עם חטיבת הגיימינג שלה, מנסות לפצות ולהוכיח שהן בתחרות ולא סתם כלב שוטה שמרחרח את האחוריים של המתחרים – אלא ראויים למקום לא פחות מהם.

אי אפשר לומר שקיבלנו פה חידושים או מהפך משמעותי, אבל לפעמים השינויים הקטנים והתוספות הקטנות, וכמובן בחירות מסוימות של המפתחים, עושות את ההבדל למרות הכל. בשנים האחרונות יצאו פחות משחקי מירוצים, כשיוביסופט התחרתה במידה מסוימת על המשבצת לפני מס׳ שנים וכמובן משחקי Need for Speed שנעלמו כבר לפני שנים. למשבצת הזו נכנסו בביטחה משחקי Forza ובעיקר Forza Horizon, הוא אומנם לא סימולטור מירוצים אבל הוא פאן וטהור והפעם גם אקזוטי.

פורזה הורייזון 6 יהפוך מהר מאוד לאגדה, בדיוק כמו מותגי המכוניות שמתחרים בו וזו סיבה למסיבה. הוא לא חוסך לרגע בדברים לעשות ומעודד אותנו להיות פעילים כמה שיותר ולחפש מירוצים או פעילויות לעשות וזה כשבנוסף רק התחילו הפעילויות העונתיות – התחלה טובה שמעניין לראות לאן היא עשויה להתגלגל.

בין נופיה הכפריים לאורבניים של יפן – גרפיקה

דווקא מתוך הניסיון לשמר את איכות הגרפיקה שקיבלנו עוד במשחק החמישי, קיבלנו משחק שנראה ומרגיש יפה וכל כך מיוחד. נתחיל בכך שבחירת היעד האקזוטי בו יתרחש המשחק היה גורם משמעותי שהשפיע על התפיסה שלי את הנראות של המשחק – בעיקר כי יפה ה-יעד במקרה הזה. כשאתם טסים במהירויות מטורפות באיזורים האורבניים ובעיקר באזורים ההרריים מלאי הטבע . נוסיף לכך את עונות השנה שמתחלפות ומספקות לנו חווות שונות כל אחת וקיבלנו יצירת אומנות צבעונית ומעניינת.

העולם בנוי היטב, עם מעט מאוד בעיות גרפיות, ומודלים איכותיים שנראים יותר ממעולה. ההשקעה בכל פרט בעולם נראית לעין ברפליקה שמודלה עבר המשחק של לפחות חלק מטוקיו והסביבה, והמודלים נראים פנומנליים עד הפרט הקטן ביותר. גם המכוניות לא קיבלו הנחה ונראה שהלכו עד הסוף ועיצבו אותן בדיוק רב ובניסיון לתת לנו גרפיקה שתנצל היטב את המנוע. לעומת זאת, וזה פרט פחות קריטי בכל מקרה, הדמויות שאנחנו מעצבים שלנו בסיטואציות בהן אנחנו נחשפים אליהן נראות כמו בובות ראווה מפלסטיק אבל כאמור זה לא קריטי או פוגע במטרה של המשחק.

במשחק תוכלו לבחור לשחק במצב הביצועים או במצב איכות וכמובן שאתם תרגישו בהבדל הגרפי, אולם נראה שהמשחק די סוחב את הדור הנוכחי של הקונסולות עד הקצה ואני מאמין שהמשחק הזה ייראה מעולה בעיקר בדור הבא שככל הנראה נמצא מעבר לפינה או לפחות בתכנון מתקדם. המירוצים עצמם מתנהלים כאמור בשלל זירות, ולעתים גם מערבבים ביניהן, וכך נוצר דבר יפהפה שמשלב בין עונות שנה, מחזור היום-לילה וכמובן מיקומים אטרקטיביים שמעוצבים למשעי – בין מודרניזם לבנייה מסורתי יפנית. לנהוג במהירויות כשברקע טוקיו או מקומות אייקונים כמו פוג׳י זה חתיכת טירוף ואני מקווה שכשישוחררו הרחבות נזכה אפילו לנסוע בסמוך יותר או אפילו במסלול על הפוג׳י – ועד שזה יקרה כיף להתרענן עם נוספים מטורפים בסבך ובאורבניות של יפן.

אני מודה שהייתי שמח בגדול לקבל את יפן בגודל מלא, אבל יכול להבין את האתגר הטכני ובעיקר הקשר בין עלות לתועלת. קיבלנו מפה גדולה במיוחד שלמרות הכל מכילה פרטים רבים ותמיד כיף לנסוע במסלולים המפותלים ממש בטבע הפראי או בכבישים האורבניים של טוקיו והפרברים שלה. כמות ההשקעה ניכרת בכל פרט שקיים בסביבה, במיוחד כשמדברים על מקום כל כך אייקוני כמו יפן ועל עיר וסביבה כל כך אייקונית וצבעונית כמו טוקיו.

טסים על הכבישים המהירים – משחקיות

זה אולי השיא של משחקי פורזה הורייזון כמשחקי מירוצים-ארקייד, והם אומנם לא סימולטור אבל הם כיפיים ועושים כבוד לתרבות המירוצים בדרכם הייחודית. החיודשים במשחקיות קלים למדי אבל זה לא אומר שלא קיבלנו פה משהו טוב ואיכותי ואפוי, פשוט קיבלנו את מה שרצינו ואהבו בעבר עם תוספות קלות שהופכות את המשחק למהנה יותר. נסיעה ברחבי מפה עוטפת ורחבת ידיים, במהירויות שרק ניתן לחלום עליהן, עם רכבים חלומיים ובעיקר תגמול בערך על כל דבר. מישהו אמר אקסטרה דופמין ולא קיבל? תעשו דריפטים בצורה טובה, תנועו במהירויות באתגרי מהירות אפילו להתנגש באלמנטים בדרך הכל כדי להרים אותנו.

המשחק הופך לטוב יותר כשאתם מתחילים לנסוע ומגלים רכבים מאוזנים, שניתן מן הסתם לשפר ולתחזק בשלל שיפורים כשחשוב לדעת לשמור על האיזון בין החלקים והיכולות של הרכבים. מגוון הרכבים כל כך רחב ומן הסתם עולה על גדותיו עם שלל חברות שונות, על חלקן לא בטוח ששמעתם, שתקבל או תוכלו להשיג ולהתחרות בהן במירוצים ברחבי המפה או עם חברים. הייתי שמח שיאפשרו יותר קוסטומיזציה דווקא בחלקים החיצוניים ובנראות אבל נראה שהיכולת הזו די מוגבלת כחלק מהפשרות של מה שניתן לעשות במשחק.

המירוצים והפעילויות עצמם הם לב העניין כמצופה כשאתם בוחרים אילו מהם לעשות, וישנו סוג של קמפיין בתוך כל העניין, כשלאט לאט נפתחים לכם עוד ועוד מירוצים חדשים ופעילויות חדשות שמתרחבות ממרכז המפה לכל הגבולות שלה. ישנם מרוצי ספרינט מנקודה לנקודה, ישנם מרוצי הקפות, ישנם מרוצים נגד השעון, מרוצי דריפט ועוד סוגים של כשאתם רק צריכים לבחור ולהתחרות. לצד זאת, ניתן לבצע כל מיני משימות שליחות נחמדות למשל כדי להשיג עוד כסף (שממילא נשפך עליכם בכמויות) או להשתתף באתגרים שמסומנים בתמרור משולש שבו אתם בעיקר מנסים להוכיח יכולות ופחות להתחרות.

אעצור רגע על התפריטים עצמם שמצד אחד נגישים ומצד שני הם מרבעים במיוחד את המשחק. הם לא מגוונים ונראה שהלכו על הפשוט והמוכר מאשר על האקסטרה – זה טוב כי הצליחו לשמור עליהם נגישים זה רע כי אין חידושים מעניינים בגזרה הזו. להגיד שזה כל כך נורא? זה לא מן הסתם, אבל שווה להתעמק על זה ולהבין שאולי פספסו. בתפריט בין היתר תוכלו לסובב 2 סוגי Wheelspin כדי להשיג עוד רכבים וכסף, לחקור תעלומות באמצעות רמזים, לנווט במפה, להתחבר לאונליין, לאסוף רמזים לתעלומות קטנות, לראות פרטים על הפעילות העונתית שקיימת באותה עת ובקיצור ים של דברים.

חשוב לציין לטובה תוספות נוספות כמו המודים, בין היתר של ה-Battle Royal, שמוסיפים אתגרי אונליין שמצליחים לרתק אותנו ולאתגר אותנו במיוחד. לצד זאת, עידכונים ותחרויות שמתווספות מעת לעת הוכות את המשחק לתחרותי אפילו יותר, בעיקר כשמדובר באתגרים מוגבלים בזמן שמצריכים התמדה ובעיקר לדעת ״להמר״ או יותר נכון לבחור את הרכב הנכון ועל השדרוגים הנכונים. לצערי שיפורי החלקים לרכבים אומנם מוסיפים לפאן אבל אין כמויות גדולות שלהם ובעיקר כאלו שנוגעים לחלק החיצוני או צבע וישנה מגבלה שעשויה קצת להרגיש כאילו פספסו את האפשרות לתת לנו מניפה רחבה יותר של אפשרויות לשיפורים – אולי זה ישתפר בהמשך ואולי לא אבל לעת עתה ניתן היה להוסיף עוד אפשרויות קאסטומיזציה.

מערכת ה-convoy והחברים

החלק החברתי של המשחק עובד כמעט כמו שעון, על אף ולמרות שיש דברים שהייתי משפר בעיקר בחיבור בין ויזואל למשחקיות, ומאפשר לנו להכנס לעולם עם עד 72 שחקנים שנמצאים בעולם בעת ובעונה אחת (כאן נגמרת בדיחת העונות). אתם נוסעים ורואים בדרך אנשים נוספים כשאתם יכולים אף לעשות איתם אינטראקציה כמו מירוצים וקואופ שעובד כמו שצריך. לצד זאת, בשלל המירוצים והפעילויות במשחק ניתן לעשות גם כסולו אבל גם כקואופ ו-PVP שמתפקדים כמו שצריך ומוסיפים לאדרנלין שלכם כנהגי מירוץ. הרגשתי לרגע בסרט של מהיר ועצבני כשאני מתחרה בחבר ממש טוב ובעיקר נדחק מאחורי כשהוא משאיר לי אבק לאורך 6 קילומטרים של מירוץ.

פסקול יפני ואפקטים קוליים

המשחק מכיל כמה תחנות רדיו עם סוגי מוזיקה שונים ומעניינים, פשוט תריצו תחנות עד שתמצאו את זו שתתאים לכם. המוזיקה טובה וקצבית ונותנת אחלה וייב בין כשאתם טסים בכבישים בין פעילויות ובין כשאתם מתחילים פעילות או מירוץ חדשים. האזנתי ונהניתי לאורך כל הנסיעות שביצעתי במשחק. לצד זאת, האפקטים הקוליים בעיקר של הרכבים המניעים והנוסעים זו פשוט הרמוניה לאוזניים. זה כל כך תופס את האוזן ומספק לאורך קילומטרים שעושים בכבישים שזה משהו מיוחד. נראה שזה שופר מהמשחק הקודם בצורה קלה בלבד אבל כל שיפור מוסיף המון – גם ובעיקר בחלק של הסאונד.

לסיכומה של ביקורת

עולם משחקי המרוצים נשלטו בעבר על ידי אימפריות גיימינג אחרות, אבל נראה שיש מלך חדש שמצליח לשמור על התואר פעם נוספת. פורזה הורייזון הוא מותג-על בתחום המירוצים וככזה יש ממנו ציפיות רבות שהוא נאלץ לעמוד בהן, והוא עושה זאת בהמון חן והצלחה והביקורות לא מאכזבות – הוא זכה בהצלחה שלו ביושר והוכיח מי מיותג המירוצים הכי מהיר היום.

תודה ענקית לעדלי יונייטד על עותק הסקירה של המשחק 
המשחק שוחרר למחשב האישי ול-Xbox Series X/S