החתול הג׳ינג׳י שכולנו למדנו לאהוב חוזר במשחק חדש ל-Switch 2 (וגם ל-PS5), שעבורי הוא מפתיע במיוחד ולא בכדי. Garfield Escape From Monday שאב השראה וחולק מכניקות בצורה מסוימת עם משחקים מודרניים מהעולמות של נינטנדו ואחרים עם הקטע של גארפילד וזה מורגש באמת כל הזמן. האם זה מספיק עבור החתול החינני והאהוב?

גארפילד האהוב, וכוכב תרבות בפני עצמו, מקבל כעת משחק חדש בשם Garfield Escape from Monday. החתול המצוייר הופיע לראשונה בקומיקס בשלהי שנות ה-70, במסגרת רצועת קומיקסים בה כיכב, שנוצרה בידי הקומיקסאי והצייר ג׳ים דיוויס. בלי שהתכוון לכך הוא יצר דמות שדורות גדלו עליה, והגיעה לשלל אמצעי מדיה נוספים כמו קולנוע, טלוויזיה ועכשיו משחק. Garfield Escape From Monday שואב השראה משמעותית ממשחקי נינטנדו אחרים וזה לא בהכרח דבר רע, אם הוא כן מצליח לשמור על מה שמייחד את הדמות ומה שהיא מביאה גם כאן.

גארפילד השמנמן הוא דמות שמתחבבת בקלות, ומשחק בכיכובה הוא תמיד רק עניין של זמן. הוא מתחבב בקלות ולכן בהשקעה מסוימת ניתן להוציא משחק שמצליח לשמר את הקסם הייחודי שלו, שהופך אותו לכל כך איקוני, מעניין ורלוונטי גם לצעירים היום וגם להורים שגדלו על גארפילד.

גרפיקה: יותר טוב ומיוחד מהקומיקס

גרפית המשחק החדש של גארפילד נראה מעולה, הוא יושב על היכולות הגרפיות של קונסולת הסוויץ 2 בצורה טובה. מסוג המשחקים שפותחו עם מנוע גרפי שמשדר את מה שהוא אמור ורוצה לשדר. מי שצפה או נחשף לדמות של גארפילד ולעולם הצבעוני והמעניין שלו, יידע להעריך את המשחק שעושה כבוד לעיצוב שלו. עיצוב צבעוני וילדותי אבל במידה, מודלים מרשימים לצד סגנון ואטמוספירה שמזכירים בעיקר את משחקי מריו האחרונים.

Garfield Escape from Monday הוא הבטחה לאחד ממשחקי הפלטורמינג המרשימים שיצאו בעת האחרונה. עבורי זה מתחיל בעולם, שמחולק לשלבים כמצופה, שהמפתחים בנו והשקיעו זמן ומחשבה יצירתית. המודלים לא מושלמים ובכל זאת זה מרגיש חלק טבעי ברעיון. הפרטים הקטנים הם חלק משמעותי מהעניין, למרות שלא מדובר במשחק בעל גרפיקה ריאליסטית. בתוך כל זה נכנסים עיצובי השלבים שהם פשוט תענוג לכל מי שיחווה אותם. הכל מעוצב בצורה מדויקת, משעשעת ומעניינת. כל ׳חבילת שלבים׳ בנויה על נושא אחר: צמחים, ארץ ממתקים, אזורים רעילים ונוספים שמוסיפים המון לחוויה שלנו. בסוף בחלק מהזמן זה רק טקסטורות ושמולבשות על מה שכבר הכרנו בשלבים קודמים,

האויבים עצמם מעוצבים בפשטות, פירות וירקות שאנחנו נלחמים בהם והאמת שזה גם חמוד במיוחד וגם עוצב בצורה נעימה לעין, זה מסוג המשחקים שבהם העיצוב הילדותי הוא מה שהופך אותו למה שהוא. עבורי זה היה יותר ממספק, גם אם ניתן לתפוס בסגנון כמעין חיקוי, קשה שלא ליהנות ממנו בכל רגע. הדמות שלנו היא מה שציפינו ממה להיות, עם העיצוב, הבעות הפנים המשעשעות של גראפילד. אני רוצה לציין שהכבוד שהמפתחים רחשו לדמות מורגש לכל אורכו של המשחק.

סיפור: הרפתקת החלומות של גארפילד

המשחק רובו מתבסס על כתוביות טקסט עם מעט מאוד שיח מבוסס דיבור וקול, אבל בכל זאת כיף לקרוא ולהנות מהומור עצמי משעשע, בדיחות, טקסטים שנונים שמאפיינים כל כך את גארפילד והעולם שלו. אנחנו נמצאים בעולם החלומות, ואפשר לומר דווקא סיוטים, כשדמות השף מאנדיי שמופיעה בהם מאיימת להעלים את כל מה שהחתול שלנו אוהב ולהשאיר רק ירקות. המשחק הוא קמפיין סאטירי ומצחיק נגד ירקות, שמציג את השנאה של החתול הג׳ינג׳י לירקות ופירות. כחתול מן המניין הוא מבלה שעות רבות בשינה, חווה סיוטים כבשגרה אבל כעת הגיע מצב בלתי נסבל עם סיוט שכולו ירקות וסוכריות ללא סוכר. זה לא רק נשמע משעשע זה באמת כזה, זה אולי הקסם הגדול של המשחק ושל הדמות הזו בכלל.

כאן נכנס הבעלים של גארפילד ג׳ון שדאג להאכיל אותו בלזניית תרד, בהשראת המתכון של ׳שף מאנדיי׳ והוא שוקע בשינה עמוקה. כעת עלינו לעבור מסע, מבוסס שלבים ו-Cutscenes חמודים, כדי לעזור לו להתעורר ולהחזיר לחיים גם את בלוטות הטעם שלו. איך? פשוט מאוד, נצטרך לקחת את החתול הכי עצלן בעולם ולתת לו לחקור עולמות עם אויבים ומטרות שונות. בדרך נלחם בעגבניות, גזרים, מלפפונים, נחפש גבינות ולזניות. במסע הזה, למזלו הרב, הוא לא לבד אלא עם חבריו אודי, ארלין ופוקי. בדרך גם נקל חליפות מיוחדות כמו תרנגול שיוסיפו לנו כמה יכולות מדהימות וחשובות.

לצד דמויות האויבים נמצא עוד דמויות שמעוצבות בסגנון רוחות רפאים, מוסיפות לאווירה ובהחלט נראות טוב כמו הנבל השף מאנדיי או הבעלים של גארפילד ג׳ונתן ק. ארבקל ודמויות נוספות מהיקום הקסום של החתול הג׳ינגי המטורף. הדיאלוגים הם מה שבעיקר מציל את המשחק מהליות בינוני ומטה ולא כי הוא גרוע, אלא כי כולו יושב על הקסם של הדמות עצמה והיכולת שלה להתחבב על המעריצים הוותיקים והחדשים.

משחקיות: אתה רץ, קופץ ומחפש לזניה

המשחקיות שלו בנויה על כל מה שאהבנו במשחקי פלטפורמינג מודרניים, בעיקר מריו אבל לא רק, כשאנחנו צריכים להגיע מקצה אחד ליעד בקצה השני תוך שאנחנו אוספים גבינות במסע שלנו, פותחים דלתות ומחפשים לזניות. המשחק כולו משדר את החוויה והקטע של גארפילד וזה מצא חן בעיניי, כי הוא רוכב על סגנון מסוים כדי לספק לנו חוויה שכולה פאן מתמשך. בין קטעי קפיצה, מיני-פארקור, איסוף של אלמנטים כמו גבינות ולזניות ובעצם המטרה כל כך פשוטה וכל כך כיפית. רגעי התסכול, בהם קלטת שפספסת לזניה, הופכים מהר מאוד למטרה בפני עצמה להשלים הכול.

האויבים במשחק הם פשוט גלמים על מלא, אבל מילא כי הם בכל מקרה לא הפוקוס העיקרי. הם רודפים אחרינו או יורים עלינו, אבל המנגנון שלהם פשוט למדי ולא מדובר בבינה כל כך מתוחכמת. אנחנו כבר צריכים למצוא אזורים סודיים ובאופן כללי העולם הליניארי קצת יותר גדול ממה שנדמה, זה טוב ומוסיף לא מעט. כל ׳יקום׳ של המשחק כאמור מכיל סוג של נושא, דבר שאישית קסם לי במיוחד. כיף שלא הכל ליניארי, דומה שיכול להימאס. אבל בתוך כך הגיימפליי עשוי להפוך לרפטטיבי למדי, בעיקר אחרי שמבינים את השטנץ ואת המגבלות. פה ושם ניתן למצוא אלמנטים, כמו חליפת תרנגול עם יכולות מיוחדות ואחרים, אבל הבסיס נשאר אותו בסיס. אם באים בציפייה המתאימה, אפשר למצוא שעות של הנאה רק אנחנו והחתול המטורף הזה.

העיקרון של המשחקיות הוא כל כך פשוט שהוא יתאים מאוד לשחקנים חדשים צעירים מאוד, אבל בגלל הוותק של הדמות וההיכרות של מבוגרים עם משחקים אחרים דומים, אפשר לומר שקהל היעד רחב למדי. אתה קופץ, מחפש סודות, מבצע משימות ראשיות ומשימות צד קלילות מפה לשם, ומתקדם ממפה למפה. כאמור משחק ליניארי ברובו, שמצליח למרות הכל להביא את הערך המוסף שלו מעבר לגזרת המשחקיות עצמה.

פסקול: חזרתו של גארפילד

הפסקול של Garfield Escape From Monday עשוי טוב ומוסיף לאווירה, המשעשעת ממילא קיבלנו, ולפחות עבורי הוסיפה לא מעט. היא אומנם לא ברמה שאני אשמע אותה בפלטפורמות הזרמת מוזיקה, אבל אין ספק שהיא חלק אינטגרלי מהמשחק. נראה שלא קיבלנו ערך מוסף במדות הפסקול, אבל גם לא מרגיש שזה מעיב על החויה עצמה. זה מסוג המשחקים, לפחות בתחושה האישית והחוויה שלי, שמה שקיבלנו נותן לנו די והותר ממה שרצינו וציפינו לו מלכתחילה.

שורה תחתונה

אם אוהבי המותג של גארפילד הספיקו לשכוח קצת את הדמות האהובה, Garfield Escape From Monday הוא תזכורת נהדרת לדמות ולימים בהם הייתה פופולארית קצת יותר. המשחק שואב השראה נהדרת ממשחקים אחרים בז׳אנר, ומעביר לקדמת הבמה יצירתיות מעניינת של משחק פלטפורמינג עם סיפור משעשע ומהנה, דמיות שבעצמן הן אגדיות ובלתי נשכחות ומשחקיות פשוטה אבל זורמת וכיפית להפליא. קיבלנו פה כמה מהדברים הטובים שיש במשחק פלטפורמה תלת מימדיים, עם כל הכיף והתמימות שיכולנו לצפות להם אז והיום. הוא לא חדשני בשום צורה, הוא גם לא צריך להיות מעבר לזה. הוא כן צריך להיות מספיק כיף ולנצל את המותג המוכר בצורה נכונה, נבונה ויצירתית.