ביקורת: Halloween - שובו של מייקל מאיירס

הסרט הראשון סדרת ״ליל המסכות״ יצא בשנת 1978 ונכתב ובויים בידי אמן האימה ג׳ון קרפנטר ומאז זכינו לשני סרטים טובים, 6 סרטים גרועים ושני סרטי רימייק שניסו לשחזר את הצלחת הסדרה המקורית וכשלו וכעת זכינו בחסותו של הבמאי דיוויד גורדון גרין לקבל ״סליחה״ ההוליוודית שהגיעה לכל חובבי סרטי האימה אחרי האכזבה שחווינו בשנים שאחרי טור הזהב של האימה ההוליוודית וקיבלנו את סרט האימה שלו פיללנו שמחזיר אלינו את לורי סטרוד בכיכובה בשלישית של ג׳יימי לי קרטיס ואת מייקל מאיירס בכיכובו בשלישית של ניק קאסל. אז במה מדובר והאם הסרט עושה חסד עם הקלסיקה הקולנועית?

אם ננסה לזכור לרגע איך הסתיים הסרט הראשון בזכרוננו תעלה הסצנה שבה מייקל מאיירס עומד לרצוח באכזריות וברוע טהור את לורי סטרוד אך נופל ממרפסת הבית כשדוקטור סם לומיס שטיפל בו במשך 15 שנה יורה בו מספר קליעים ומיד לאחר מכן מייקל נעלם כהרף עין כאילו לא היה והחל מפה אנחנו נאלצים לקטוע את חוויותינו מהסרט השני שדווקא היווה המשך וסיום מרשים(ודי סמוך לסיום הסרט הראשון) לדמותו של רוצח השמרטפיות המפורסם ובמקום זאת אנחנו זוכים להמשך קצת שונה ובו מייקל נפל מן המרפסת, נתפס ומוכנס בחזרה לבית החולים לחולי נפש. 40 שנה לאחר מכן אנחנו זוכים להכיר את הדור החדש של הקורבנות, לראות איך התבגרותה של לורי סטרוד בצל הסכנה והפחד ממייקל מאיירס השפיעה עליה ועל המשך התבגרותה וכמובן האם הזמן השפיע על אופיו או מצפונו של הרוצח הסדרתי המוכר המפורסם והאהוב מייקל מאיירס שהוגדר על ידי הדוקטור המטפל ד״ר סם לומיס כרוע טהור שאין ולו סיכוי קטן שיירפא מן הרוע.

ואני באמת לא מאמין אך אני חייב לשבח את הההפקה והקאסט שעמלו על הסרט שהביא לנו המשך שונה ואתחול מצויין לסרט השני בסדרה כשהפעם אנחנו מקבלים את מייקל מאיירס(בכיכובו של ניק אקסל) אכזרי, חזק ורשע יותר, את העיירה הדונפילד מדממת יותר, זוכים להכיר את ראנביר סארטין הפסיכיאטר שהחליף את ד״ר לומיס שנפטר והמשיך את טיפולו במייקל ובניגוד לסרט הראשון ולגרסה הקודמת של סרט ההמשך הפעם אנחנו חוזים בלורי סטרוד(בכיכובה של ג׳יימי לי קרטיס) שהפכה מנערה מפוחדת וצעירה שהוגדרה בידי מבקרי הסרט הראשון למלכת הצרחות שכל חבריה נהרגים בזה אחר זה ללורי סטרוד האמא והסבתא הכי BAD ASS -שראיתם או תראו על מסכי הקולנוע – שחיכתה במשך 40 שנה בתפילות שמייקל ייברח בשנית והיא תגמור איתו את החשבון אחת ולתמיד וכשבידיה רובה שאטגן מטורף, בחגורתה אקדחים תופיים טעונים ומוכנים הרבה אומץ לב והכנה של 40 שנה לרגע בו היא תיתקל שוב ברוע הטהור שנקרא מייקל מאיירס היא זוכה לקבל מענה לתפילותיה וכעת רק אלוהים או לורי יכולים לעצור את הרוע המשוחרר.

הלוואין – השיבה הביתה?
הסרט הלוואין 2018 הוא המשך ישיר לסרט הראשון בסדרת סרטי ליל המסכות משנת 1978 והוא עושה את כל מה שסרטי ההמשך האחרים והאתחול הכושל של רוב זומבי פיספסו ובמקום לנסות ולהציג לנו עלילה אינטלגנטית שתרצה את חובבי הסיפורים והדרמות או תביא לנו סיפורי רקע מהפח אל המסך הוא מציג לנו בקצרה קטעים נבחרים מסופו של הסרט הראשון המקורי, קצת על הדמויות החדשות שעומדות לסבול מנחת זרועו של מייקל בדרך זו או אחרת והפתיח המהולל שאישית החזיר אותי חזרה לסרט הראשון ומעלה בי כל כך הרבה זכרונות מהפעם הראשונה שצפיתי בקלסיקת האימה הקולנועית שהביאה לעולמנו את הדמות האייקונית המרעידה מפחד שנקראת מייקל מאיירס, ואוי אלוהים כמה שהתגעגעתי לתחושה ולאדרנלין שסרט אימה טוב יכול להעלות בבן אדם ולעומת הסרטים הקודמים הסרט החדש הוא חתיכת סרט שבו הדמות שבה לאיתנה והופכת רצחנית יותר, כמות הגופות הולכת ונערמת מעבר לכל המוכר לנו והגיבורים צריכים להתאמץ מאוד בשביל להפיל את ״רוצח השמרטפיות מהדונפילד״.

כמו כן הסרט מחזיר איתו בגדול את הרציחות ההמוניות וכמות הרציחות שראינו בסרט המקורי בשלהי שנות ה70 הוא כאין וכאפס לעומת כמות המוות והרציחות האכזריות של הסרט החדש שמסרט שחולק כבוד לסרט מוצלח מתפתח עצמאית לכדי יצירה פילמאית רווית גופות ודם ולא יורד לרגע באיכות הרציחות, כי גם כשמדובר ברצח יש דרך לעשות את זה גדול יותר, מפואר יותר, המוני יותר והכי חשוב מושך עין יותר שיגרום לנו להזדעזע ולתהות היכן זה ייפסק ומה עובר על הרוצח בזמן הרציחות שזו אגב שאלה שעולה גם אצל הדוקטור ראנביר סארטין שטיפל במייקל לאחר לכתו של דוקטור סם לומיס, השאלה שעולה אחרי כל ההקדמה הזו היא האם ייתכן שהסרט שבכלל היווה סיקוול(sequel) לסרט ישן אך מצליח ואיכותי משנות ה70 יעקוף את אותו הסרט שלו הוא היווה המשכון בסיבוב ויותיר אותו ״לדמם״ מזקנה לעייפה יחד עם מעריצי הסדרה הוותיקים והדי מבוגרים בעוד הקהל הצעיר יוודע לסדרת הלוואין החל ובגלל מהסרט החדש והלאה? כולי תקווה שלא, אלא שיתייחסו לסרט הישן ולסרט הנ״ל כמקשה אחת כי הסרט הזה לא יכול לשרוד לבדו בעולם האימה בלי שנכיר את המקור ואיך התחיל הסיפור שנגרר 40 שנה מאז ״ליל הרציחות״ הראשון של מייקל מאיירס.

אז? אין בי צל של ספק שברגע שניתנה הבחירה להשתמש בכל מה שהפך את המקור להצלחה ענקית ברחבי העולם ביניהם המשאבים היקרים מכל שהם ההון האנושי של הסרט כולל הבמאי, הכותבים וגם ג׳ון קרפנטר במאי הסרטי המקורי שהגיע לייעץ בתחום של ״איך לעשות סרט אימה מוצלח״ והחיבור הניב החלטה לחזור לשורשים של הסדרה ולהחזיר אותנו לגדולה שנלקחה ממנה ברגע שיצאו סרטי המשך סתמיים ואתחולים שביישו את כל מה שהמקור עשה טוב. גם כשנעשו רפרנסים ותזכורים לסרט הראשון בחלק מסרטי ההמשך או באתחול גם אז הם נעשו בצורה שתבייש את שמו של הסרט המקורי אבל הפעם אנחנו לא זוכים לסתם עוד המשכון אלא להמשכון מקביל להמשך המקורי לסרט ואיתו הגיעו אלינו גם הרפרנסים והם כל כך בולטים וצורחים לקהל ״הנה אנחנו, חזרנו להפחיד אתכם בשנתכם כמו שצריך״ בין אם הרפרנס ההפוך שעשו לנפילתו של מייקל ממרפסת הבית או הרפרנס לנרצח התלוי על הקיר כשסכין קצבים תקועה בליבו ואפילו אסירים לבושים חלוק לבן ששוחררו לחופשי כחלק מסצנת הבריחה ואלו הן בסך הכל 3 דוגמאות מתוך עשרות רפרנסים שקיימים ופה ישנו מקום לומר שבמזל ובשכל הרפרנסים לא גרמו לנו לרגע לחשוב שזה חיקוי לסרט המקורי אלא סרט עצמאי שממשיך את המקור ובסך הכל נותן לו את הכבוד שמגיע לו ונותן לנו כצופים ובמיוחד ההדוקים שבינינו שעוקבים אחרי ז׳אנר סרטי האימה המדשדש להנות מסרט אימה אחד שנעשה בצורה מיטבית ובלי כל השטויות שנדחפות מסביב ממש כמו שמלכתחילה היה צריך להיות.

בחזרה להדונפילד עם מייקל ולורי
אנחנו חוזים בחזרתם של שני שחקנים הפעם מבוגרים יותר ובמקום אחר בחיים שלהם אך בהחלט אין זה פוגם במשחקם או ביכולת שלהם לחזור לתפקידים אותם גילמו לפני כמעט 40 שנה, אז מדובר בשני השחקנים בין המצויינים בהוליווד לטעמי האחת היא ג׳יימי לי קרטיס שחזרה לשחק והפעם בגרסת ״הילדה הרעה״ או הבאד אס את הדמות של לורי סטרוד השורדת של הסרט הראשון והשני הוא לא אחר מאשר ניק קאסל ששיחק את הרוצח מייקל מאיירס והם שניהם חוזרים לשני התפקידים הזכורים ביותר מסרטי הסלאשר המצליחים ביותר של שנות ה70 ומדובר כמובן ב״ליל המסכות״ ואיתם חוזרת תחושת הדה ז׳ה וו בעקבות החזרה לעיירה המדממת, לרציחות הנוראיות ולמעקב אחר משחק של שחקנים בסרט שלוקח אותנו 40 שנה מאוחר יותר מעלילת הסרט הראשון כשהעלילה צריכה על אף היותה עלילת סרט אימה, להיות בוגרת יותר, מותאמת לקווים ההוליוודים שהותוו מאז סוף שנות ה90 ולהשיב עטרה ליושנה בעולם שבו סרטי אימה הם דבר שחוזר שוב ושוב ואין לצופה הממוצע עניין לחזור לאותו מעגל דמים צפוי להחריד וזה כולל ביכולות המשחק של שחקנים חדשים שאת דרכם מתחילים בסרטי אימה ממוצעים מינוס.

אז ג׳יימי לי קרטיס כהרגלה שחקנית מצויינת כשהפעם היא מגלמת את הדמות שנים רבות לאחר אירועי הטבח ובלי זכר לאירועי הסרט השני המקורי כשהיא מצולקת בנפשה ומארגנת במשך שנים ארוכות ״כלוב״ ביתי ממולכד ומוכן היטב לקראת שיבתו המתחייבת להפליא את מייקל כשהיא פוסחת על חיים ביתיים נורמליים, ביתה נלקחת ממנה בעודה צעירה, נכדתה מורחקת ממנה על ידי ביתה והבלאגן לא מפסיק לחגוג ולוקח זמן יחסית קצר עד לרגע שבו אנחנו נחשפים לראשונה או מחדש תלוי בסוג הצופה ליכולות המשחק המוכרות היטב של קרטיס המצויינת והמשופשפת והפעם רואים את הצד היותר אחראי וחושב של הדמות שאותה היא מגלמת שמתכנן במשך שנים את הנקמה המושלמת ברוצח האכזר מהדונפילד ובאמת שאין מילים מספיקות לשבחה של השחקנית הכה מצויינת הזו שכל רגע שלה על המסך וכל שורה היוצאת מפיה נראת כה אמיתית ואמוציונלית ברמה של שחקנים שלא קל למצוא היום.

גם מייקל חוזר אלינו כמובן הרי איך אפשר סרט הלוואין טוב ומפחיד בלי דמותו של מייקל מאיירס כשהפעם השחקן ניק קאסל עצמו חוזר אלינו שוב בשלישית כמייקל מאיירס והפעם מבוגר יותר אבל אין זה אומר שהוא איבד מהאכזריות שלו או מהכוח הפיזי שלו כי על אף שמייקל הזדקן בגוף נשמתו האכזרית וכוחו הפיזי אינו תם וכנראה גם לא ייעלם לעולם ובסרט החדש הוא אף חוזר אכזרי יותר וצמא דם יותר וכמו שהוגדר ע״י דוקטור לומיס ״הוא רוע טהור״ ופה הגיע הרגע לשבח את מייקל של ניק קאסל שהוא בהחלט המתאים ביותר לתפקיד ממש כשם שרוברט אנגלונד התאים ככפפה ליד לתפקיד פרדי קרוגר, הוא לא חוסך במשחק שלו מאכזריות, הוא לא מרחם על אף אחד ותפקיד הפסיכופת הוא בהחלט ה-התפקיד שלו ומתאים מאוד ליכולות המשחק שלו וזה לא דבר של מה בכך כי מעטים השחקנים שיכולים לשחק תפקיד רצחני מבלי להראות בפניהם או בשפת גופם אפילו שמץ של אמפתיה, רגשות אשמה או חולשה בבואם לעשות לכאורה מעשה זוועה ורצח וזה מה שמאפשר להם להיות כל כך מוכשרים בכך וכשחקן של הדמות הפסיכופטית הוא נהנה מדקות מסך יחסית ארוכות בהתאמה שבהם הוא מוצג בזמן רצח אכזרי או הליכה בדרך לקורבן הבא וזה בהחלט מגיע לו.

שילוב כמו ניק קאסל וג׳יימי לי קרטיס לא נראה על המסך המון זמן והוא מטורף, קצבי, איכותי ומראה לנו מה קורה כשיש חיבור כל כך טוב בין שחקנים במיוחד בסרט המשך לסרט דומה שבו הם כבר חוו זאת יחד ואיך אומרים? הם השתבחו עם השנים הן ביכולות ובצורת המשחק שלהם והן במראה היותר משופשף שלהם שאיפשר להם להראות שהם קצת יותר מפנים יפות או קול מטריד כמו בפעם הראשונה בה שיחקו יחד לראשונה בסרט משנות ה70 והם לא פיספסו זאת ועשו את זה בענק נקודה.

פסקול הזהב של ליל כל הקדושים
בסרט הלוואין 2018 אפשר לומר תודה ענקית למי שבזכותו המותג הזה קיים בכלל הלא הוא היוצר והבמאי של הלוואין המקורי ג׳ון קרפנטר שבסרט הנ״ל קיבל תפקיד משמעותי נוסף והוא המוזיקאי ואיש הפסקול של הסרט החדש בסדרה ואכן נאמר תודה על כך שלא נעשה שינוי אחד בפסקול המקורי וזכינו לשמוע את נגינת הפסנתר החרישית ברגעי האימה ובתזמון די מושלם לסרט אימה וגם שאר קטעי הסאונד מהסרט הראשון כולל מוסיקת הפתיח נשארו כשהיו וזה מושלם כמו שהוא וכמו שזה עבד בעבר כך גם בסרט הנ״ל המוסיקה עושה עבודה מעולה בלגרום לקהל להלחץ ובזמן שנוגנה המוסיקה ברגעי הסרט באולם הקולנוע ״רב חן״ בתל אביב מאות האנשים ששהו באולם נדמו נשימתם וחיכו למכה שהגיעה מיד לאחר מכן כמו שהורגלנו בסרטי האימה של השנים האחרונות אך לא כך היה והשימוש בהטעיית שווא באמצעות מוסיקה עבדה פה בצורה מושלמת ותוזמנה היטב ובצורה מושלמת ועל כך שאפו.

לסיכומה של ביקורת…
אז שוב זכינו לסרט אימה מסוג סלאשר רק שהפעם לעומת סרטי אימה סלאשר מהשנים האחרונות זכינו לקבל סרט בנוי היטב שקיבל דמויות קיימות ומצויינות שכבר הוכיחו את עצמן בסרטי עבר וכעת שבות לחיים לסרט בעל הרמוניה ושילוב מעולה בין שחקני הסט, קיבלנו שוב את לורי סטרוד המקורית בכיכובה של ג׳יימי לי קרטיס וגם הפעם היא שיחקה מצויין ואף הפתיעה בתפקיד אופי שהפך אותה משורדת שברירית אחרי טבח נוראי לבחורה הקשוחה ביותר בסביבה וגם מייקל קיבל את השינוי הגילי אך בפנים פנימה הוא ממשיך להיות אותו הדבר הן באכזריות והן ביכולות הפיזיות הכמעט על טבעיות ומי קבע ששינויים קיצוניים הם מה שיעשה הבדל בין סרט טוב לרע?
כשיש נוסחה שעובדת ממש בסגנון של שני הסרטים הראשונים ככל הנראה מה שנצטרך זה לתת מעט תוספות שייראו כחידוש אך כל השאר יכול להשאר כשהיה כי מה שהצליח אז יצליח גם היום כולל פיתוח הדמויות והעלילה סביבן ובמיוחד לאור זה שמדובר בסרט אימה והעומק פה הוא עומק רק למראית עין ובסופו אתם תצאו מלאי אדרנלין אחרי שבערך שעה וחצי הופחדתם כהוגן והופתעתם לחלוטין מהמתרחש.

קצת אחרי הכתוביות והביקורת
הלוואין 2018 הוא ההפתעה המתוקה לחורף המתקרב והמשך לקלסיקה שאין לה מתחרים ראויים בשוק סרטי האימה ההוליוודי ולטעמי ולשמחתי אף סרט אימה מהשנים האחרונות לא הצליח וכנראה גם לא יצליח להגיע לרמה או לעשות את מה שבחר לעשות הבמאי דיוויד גורדון גרין בטיפוחו וחיזוקו של שחקן מפתח שהצטיין בז׳אנר הנדוש והצפוי להחריד שנקרא אימה אז נשאר לי רק לומר תודה לכם דיוויד גורדון גרין, ג׳ון קרפנטר, ג׳יימי לי קרטיס וניק קאסל שהחזרתם את כבודה האבוד של סדרת ״ליל המסכות״ ואת כבודם של מייקל ולורי.

[highlight color="yellow"]הסרט יוצא לאקרנים בישראל ב25 לאוקטובר 2018[/highlight]