75 שנים עברו מאז שהסתיימה מלחמת העולם השנייה בתבוסה של הנאציזם וחגיגה של ניצחון בעלות הברית בראשות ארה״ב על מדינות הציר בראשות גרמניה הנאצית.
שישה מיליון יהודים נרצחו במחנות הנוראיים שפזורים ברחבי אדמת פולין – אזור שהוגדר בשם הגנרלגוברנמן – חלקם נמצאים בהרי אפר, חלק קבורים בקברי אחים ובורות ירי וחלקם נמצאו אחרי ״צעדות המוות״ ונקברו לאחר נצחון בעלות ומציאת המתים בשולי הדרכים והכבישים.
כשהשתתפתי במסע לפולין לפני 7 שנים נחשפתי לשרידי הזוועות, שמעתי את סיפוריהם ומעלליהם של הכובשים הנאצים, ניצולי השואה והמחתרות בגטאות.
לא יכולתי שלא לחשוב על הנסיבות שבהן כל זה קרה, נסיבות שבמסגרתן אפשר לבוא בטענה לכל אחד שהיה חי ונוכח באירופה של שנות ה30׳ וה40׳.
האם למרות כל הכאב, האשמה רובצת על אלו שלא עזבו את אירופה מוקדם יותר או שלא האמינו שדבר כזה עשוי לקרות או בעיקר על האנשים שצייתו והלכו בעיוורון אחרי אדם שכל האידיאולוגיה שהניעה אותו הייתה אידאולוגית שנאה, גזענות וטוהר הגזע?
השואה נחשבת לאחת המתקפות הנוראיות נגד האנושות במאה ה20, כמובן לצד מלחמת העולם הראשונה והטיהורים הגדולים של סטלין בברית המועצות. בעצם הדבר שהכי הטריד במתקפה הנוראית והברוטאלית הזו על עמי אירופה וצפון אפריקה לא הייתה עצם המתקפה אלא בעיקרון השיטתיות שבה היא נעשתה. זו לא הפעם הראשונה שהגרמנים עבדו בצורה כה שיטתית ומאורגנת והנאציזם לא המציא את האידאולוגיה הגזענית שמאמינה בעליונות הגזע, שנאה ואנטישמיות.
השאלה שעלתה תמיד בעיקר בקרב קהילות יהודיות, אזרחי ישראל וגם כנראה ברחבי העולם(וגם זו שמופיעה בכותרת המאמר) היא האם הנאציזם נעלם מהעולם? והתשובה לצערנו היא לאו מוחלט נכון לרגע כתיבת המאמר, אומנם הנאציזם האימתני לא מצליח לשקם את עצמו כמו בתקופה שלפני המלחמה ולמצב את עצמו בדרגים פוליטיים בכירים למדי, אבל הרבה מאוד ארגונים נאציונליסטים ונאו-נאצים עושים חיים קשים לשלטונות במדינות שונות בעולם, מחדירים את האידאולוגיה האכזרית שלהם לכל מקום שבו הם מגיעים או משתלטים והפרלמנטים השונים בעולם שמחזיקים במפלגות בעלות מצע סמי-אנטישמי או גזעני, מפלגות שנותנות כר פורה לשנאה עיוורת לישראל כמדינה יהודית, לעם היהודי או למה שכונה באידיאולוגיה ״לבני הגזע השמי״.
אסיים את המאמר עם בית משיר שנכתב על התקופה טרום המלחמה ותקופת המלחמה. שיר שנכתב בידי הכותב והזמר שלמה ארצי:
״כשהייתי קטן היה לי טבע מוזר,
לא לשמוע אותך אך כל מה שסיפרת נסגר,
אצלי בתוך הלב, הלב כמו תא מטען,
כל מה שסיפרת מתחיל כשהיית צעירה.
כשהיית צעירה אהבת גבר אחד,
באה מלחמה, סגרה עליו בבת אחת.
צהרים אחד הוא נלקח,
ברכבת, כמו כבש.״