״העולם על פי דנקן״ או בשמו באנגלית The Way, Way Back היה להיט קיץ צעיר ורענן כשיצא באוגוסט 2013, האם גם היום הוא עוד מחזיק מומנטום ויכול לבדר ולעניין אותנו?
עם פור של 7 שנים על סרטי הקיץ שייצאו בקיץ הקרוב, כנראה שאתם תהנו מהסרט הצעיר המרענן ומלא ההומור שנקרא העולם על פי דנקן. בצפיה הראשונה שלי לא היה בי ספק לרגע שהתאהבתי בדמויות המשעשעות שמאחוריהן עומדים שחקנים מוכשרים, בסאונדטראק המעולה ובתסריט המצויין עם הסיפור שבתכל׳ס יש שיחשבו שהוא בנאלי וממוחזר, אבל ביחד עם מקוריות יש בסרט גם הרבה מאוד מסר ללמד אותנו כבני אדם על בני אדם אחרים, מופנמים אפילו.
הסרט יצא באמצע הקיץ ומעביר לנו סיפור נעורי על קיץ חד פעמי שמעביר את כל מי שמשתתף בו מסע פנימי מעניין ולא קל שבסופו שהם יוצאים מחוזקים הרבה יותר, מלאי מוטיבציה ומנסים להבין בוסף המסע הקצרצר, האם משהו השתנה או ישתנה או שהכל נשאר זהה לשהיה.
אהבה, אכזבה ומשפחה משוגעת
הסיפור שקורה בסרט הוא סיפור של נערים ונערות רבים, בעיקר אלו שגדלים במשפחה חד-הורית ונאלצים לשאת באחריות הקשה של משפחה מסוג כזה ויותר מכך, אם הם נאלצים להתרגל ל״דייט הקבוע של אמא״ שהופך לבן זוגה ואיתו מגיע מטען רציני של ילדה בת טיפשעשרה קשוחה ורגזנית ועבר קצת מעורפל של בן הזוג של האם.
אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל הסיפור הזה ככל שהוא מוסיף תהיות ורגשות מעורבים, הוא סיפור אנושי ואמיתי די נפוץ ורבים מבני הנוער כיום יוכלו להזדהות איתו ולהרגיש בפנים מן הרגשת סיפוק ושלמות . כל זה נוסף לשחקנים שהופכים את הסיפור לבאמת מעולה ובעל משמעות, סיפור של אהבה וחברות, קנאה ופחדים והרבה מאוד ערפל שמפוזר בכמויות לאורך הסיפור. כל זה כמובן נוסף על ״המדריך הרוחני״ שמקבלת הדמות הראשית ומלווה אותה לאורכו, בהתבגרות מהירה והסתכלות שונה על המציאות על עצמה ועל כל הסובב אותה, דמות מפתח בעלילה.
משחקים במורה רוחני ובילד פחדני
הדמויות של הסרט מרגישות מושקעות ואמיתיות לכל דבר ועניין, לא קל למצוא סרט שבו הדמויות לא רק שהן לא קרטוניות או ישרות אלא הן עגולות, מלאות משמעות ויש בהן מן הכוח להשפיע על חייהם של מי שרק ירצה לשנות ולהוסיף לעצמו לחיים שכולנו חיים.
בין הדמויות נמצא את דאנקן ואמו פאם שמשוחקים בצורה מעולה ע״י ליאם ג׳יימס וטוני קולט(בהתאמה) אם ובנה שנאלצים להסתדר במחנק של משפחה חד הורית כשברקע בן זוגה של פאם, טרנט, שמשוחק ע״י סטיב קארל המ ע ו לה, שמחביא בחיקו עבר אפלולי ומפוקפק של פלרטטנות, סודות והרבה כעס ויחד עם ביתו של טרנט סטף שמשוחקת ע״י זואי לוין שממררת את חייהם ואת חייו של דאנקן התמים וטוב הלב אך השקט.
אבל ביחס לכל זה, מי שבאמת גונב את ההצגה הוא דווקא השחקן שמשחק את אוון, האדם שאני מגדיר כ״מורה הרוחני״ של דאנקן בתקופה הקצרה שבה דאנקן ומשפחתו מבלים בחופשה בית הקיט של טרנט, השחקן הוא לא אחר מסם רוקוול, באמת אחד השחקנים היותר אהובים עלי, הוא עושה את הוליווד בגדול והוא שחקן מוכשר ובעל יכולות רבות וגם כאן הוא מוכיח כמה הוא עמוק ועוצמתי, הוא משחק את הדמות עם האופי הכי קליל אבל נותן השפעה כל כך עמוקה, דרך העזרה לדאנקן, לצופים בסרט, וזה יותר מהכל להיות אומן רב יכולות ואמונה.
הבמאים של הסרט יכולים להתגאות ביצירה שיצאה להם ב2013 ושעדיין רלוונטית גם היום, התבגרה יפה ב7 השנים האחרונות ועדיין עושה את בגדול, הבימוי של ג׳ים ראש שגם משחק תפקיד קטן של מוכר בפארק המים בסרט ונט פקסון גם מגלם תפקיד קטן אבל נחמד של חברו של אוון ניכר פה מאוד, הם עשו עבודה נהדרת והיצירתיות שלהם בסרט ניכרת מאוד בכל סצנה ובכל טייק בסרט, מימוש של התסריט ומעבר לו במלוא מובן המילה.
סאונדטראק יצירתי ויוצר מוכשר?
הסאונדטראק של הסרט הוא באמת מהטובים ששמעתי בסרט דרמה-קומית לנוער בשנים האחרונות, אם יש משהו שיכול להפיל או להוסיף לסרט זה הסאונדטראק שלו וכאן הביצוע כל כך טוב, היצירות האומנותיות של יוצר פס-הקול של הסרט רוב סימונסן, הן לא נשכחות כל כך מהר ובקלות נכנסו לרשימת הפלייליסט שלי, חלקן כפלייליסט נסיעה וחלקן סתם לזמנים של מוסיקה ומחשבות. מקסים ומוסיף המון.
לסיכומה של ביקורת
״העולם על פי דנקן״ היא יצירה שקסמה לא פג אפילו לא 7 שנים אחרי יציאתה, דנקן הוא נער חביב שמעורר הזדהות וכך גם הדמויות שסביבו, גם האנטגוניסטיות שביניהן, ויחד עם נערה מתוקה(אנה סופיה-רוב המצויינת בתפקיד סוזנה השכנה), מדריך רוחני שמנהל פארק מים(סם רוקוול כאמור בתפקיד אוון), הוא יוצא אל העולם עם הרבה יותר ביטחון, אמונה ואהבה לחיים, וזה מוסיף המון ערך לצופים שמחליטים לצפות בסרט גם היום.