Dying Light הראשון היה מהנה בצורה בלתי רגילה, עם מכניקות מצוינות וגרפיקה מעולה לזמנו. Dying light 2 ממשיך קו מסוים, והוא משחק זומבים מצוין שמשחזר מעט את הנוסחה של קודמו. אולם בצורה טובה יותר, חדה יותר ועם לא מעט תוספות לצד אותן מכניקות מסורתיות. והעלילה? מסקרנת אבל זהה לכל משחק וסרט זומבים שקיים. מה חשבתי על Dying Light 2?
לא ידעתי כמה משחקי Dying Light יגרמו לי להאמין בז'אנר הזומבים, ועם כמות ואיכות התוכן אני נפעם. מהרגע בו נכנסתי לעולם של המשחק, לא יכולתי לנטוש אותו לרגע אחד. מדובר בעולם ענק ומפותח, שמכיל כמויות של תוכן איכותי. למרות שמשחקי הזומבים מוזכרים ללעג, בעיקר לנוכח כמות המשחקים שיצאה, מדובר במשחק שהזומבים הם לא ה-מרכז העיקרי. מדובר במשחק של שליטה, כשהשחקן שורד ובדרכים שונות מסייע למלחמה של כנופיות על משאבים והישרדות.
תוסיפו לכל המאפיינים הטכניים, גם סיפור עם תככים ומזימות באמצע מגפת זומבים, וקיבלתם את המשחק הכמעט מושלם. החופש לבחור מה לעשות, הצורך להילחם בגלי זומבים, וכמובן המשימות שחלקן מטעם המשחק וחלקם לבחירתנו. נראה שמה שקיבלנו היה מה שאהבנו במשחק הראשון, אבל עם התאמות שינויים וחוויות מעניינות וחדשות. כך שאם המשחק הקודם היה יצירת אומנות במלוא מובן המילה, פה מדובר בנכס חשוב של המפתחת Techland.
יורדים לשורש הסיפור
כעת נתרכז באחד המאפיינים החשובים של המשחק הזה, כמובן שאני מדבר על העלילה המרתקת והפתלתלה. יותר משאנחנו נלחמים בגלי זומבים, אנחנו מדברים פה על הצ'אנס האחרון של האנושות לשרוד. כנופיות מציפות את שאריות העיר, ונלחמות על השליטה בה אחד מול השני. פה אנחנו, יחד עם היכולות יוצאות הדופן שלנו, נכנסים לעשות סדר בעיר ובבלאגן שנוצר. הסכסוכים שנוצרו, כמו סכסוכים רבים בהיסטוריה האנושית, נוצרו סביב משאבים והישרדות. אנחנו מגלמים נווד שרק הוא יכול לשנות ולשפר את גורל העיר ושרידי תושביה. כמובן שאנחנו צריכים להיאבק בשדים שלנו, כמו מותה של קרובה של הדמות וזיכרונות שעולים ונעלמים.
אולם המשחק לא היה מה שהוא בלי הזומבים, אוסף פרטים שמנסים להכחיד את יתר התושבים. בכל זאת מדובר במשחק זומבים, ולכן ניתן לתת חשיבות לקיומם במשחק. במיוחד במשימות ומטלות שדורשות הגעה לאזורים רווי זומבים, שנמצאים בבניינים נטושים או מתחת לאדמה. המשחק והמשימות עמוסים בדיאלוגים חדים, ורובם כתובים בצורה נהדרת עם מעט הומור. האמת שגם אף פעם לא נמאס מלשמוע את הדמויות וליהנות מדיאלוגים, וכמובן שיש אפשרויות בחירה במהלך הדיאלוגים.
הבחירה שמשפיעה
הקונספט שמייצג את הדיאלוגים במשחקי דיינג לייט זה חופש בחירה, כשבמהלך שיחות ניתן להשפיע לאן נתקדם. משמע המשחק מספק מספר אופציות בחירה בדיאלוגים, שהמשפיעים והחשובים ביניהם יודגשו בכתב צהוב. בנוסף לכך כחלק מהסיפור ומהבחירה, אנחנו יכולים להשתלט על Outposts ולבחור למי להעביר את השליטה עליו. הקבוצות המרכזיות שקיימות במשחק הן "הבזאר" ומהצד השני "הפיסקיפרס" שנלחמים אחד בשני. האמת שנקשרתי לדמויות בצורה מסוימת, כך שדמות שבגדה בי או מתה מולי פשוט שברה אותי. אתה יוצר מערכת יחסים ואמונה בדמויות השונות, וזה מורגש במהלך המשימות שעושים.
מי אמר שצריך להתפשר על הגרפיקה?
בניגוד לדעה הרווחת Dying Light 2 שובר מוסכמה מסוימת, זו שקובעת שמשחקיות טובה וגרפיקה לא הולכות יחד. אני לא חושב שזה תקף למשחק החדש בסדרה, והוא פשוט נראה נהדר על הקונסולות והמחשב. גרפיקה מפורטת לפרטים, עם מפה עצומה ואובייקטים ריאליסטיים. אם הייתי יכול לדמיין מגפה במציאות, יש מצב שאיך שהגרפיקה והממדלים של Dying Light עיצבו אותה, ככה היא הייתה נראית במציאות וזה מגניב לגמרי. נתחיל כמובן בעיצוב הבניינים, הכבישים, האובייקטים שקשורים למפה שבאמת מעוצבים בטוב טעם.
להיות מעצב במשחקי מחשב זו אולי אחת ממשאלות הלב המאתגרות ביותר שקיימות היום בשוק הגיימינג. בדיינג לייט 2 זה דבר בא לידי ביטוי, כך שנעשתה עבודה מצוינת ולא פחות, עם השקעה ותשומת לב לפרטים הגדולים והקטנים. כמובן שגם הדמויות זכו להשקעה מדהימה, ונראות כל כך אפוקליפטיות בצורה מרהיבה. בכל פעם שנכנסתי לעולם היה לי קשה לעזוב אותו, ואת מה שחוויתי לא רק במשחקיות אלא גם בוויזואליה שמקיפה את הכול. הוא אסתטי ומרתק, לא משעמם את העין למרות היותו אפרפר ומדכא. מי אמר שאפוקליפסה אפרורית ורצינית יכולה לשעמם? כי מה שנוצר בDying Light 2 שבר את כל מה שאני אישית חשבתי על משחקי זומבים והישרדות.
המשחקיות הטובה ביותר שחוויתי
אומר משפט גדול: מדובר במשחק עם המשחקיות המהנה ביותר שנגעתי בה בשנים האחרונות. למרות שהיא זהה במידה מסוימת למשחק הקודם, מרגישים את החוויה המשופרת. חשוב לי לציין שהתנסיתי על מצב הסינגל פלייר, כי לטעמי מדובר במשחק שרובו מתאים דווקא לשחקנים יחידים (הקואופ הוא בונוס עבורי). ברגע שנכנסתי לעולם של המשחק מה לא יכולתי לעשות בו? למצוא נשקים, לצוד זומבים, לסחור ולהשיג ציוד איכותי או סתם להנות מהעולם הענק והפתוח. כאן נכנס האלמנט הבולט עוד מהמשחק הקודם, העולם הפתוח לא מותיר דקה אחת להשתעמם. אתה חווה ממנו כל כך הרבה, עם לא מעט פעילויות איסוף, ציד, אתגרים וכמובן משימות ראשיות וצדדיות.
אלו אף פעם לא משעממים, ותמיד מרגישים מעל ומעבר למה שמצפים. נתחיל בכך שלעומת המשחק הראשון שבו האתגר היה קשה כפליים, פה הלחימה בזומבים או באויבים היא פחות קשה. היא לא קלה לגמרי, אחרת איפה האתגר פה, אבל יש בה משהו יותר נגיש לאנשים שאוהבים להלחם בזומבים ולהרגיש את זה בידיים שלהם. כמעט ולא תמצאו נשקים חמים, כמו אקדחים ורובים, ומרבית הזמן תאספו או תייצרו נשקים מחלקים שתמצאו על הדרך. כמובן שבמקביל משיגים חפצים נוספים כמו בקבוקי תבערה ופנסי UV, שמסייעים לכם להרוג או להבריח זומבים.
במהלך השיטוט במפת המשחקים אתם פותחים אזורים שונים, שיאפשרו לעשות Fast Travel או לישון/לסחור בדברים. החללים הבטוחים יסומנו בצבעים ובצורות בולטות, שיסמנו שהאזור מוקף באורות UV שמרחיקים זומבים. אחד הדבר שבאמת אהבתי זה שהעולם דינמי לחלוטין, כלומר בנוסף למחזור היום והלילה שקיים בו. אם במהלך הדיאלוגים תלכו לטובת ארגון אחד, יש מצב שחרצתם את גורלו של הארגון השני. זה סוג הדברים שגורמים לך להבין את הערך של דיאלוגים, וכמה משחקיות דיאלוגים היא לא פחות מעניינת ממשחקיות אקשן. כמובן שכל זה לא משנה כשהעולם מוטל על הכף, ובסופו של יום אנחנו הגיבורים שצריכים להציל את המצב.
המשחק מכיל אפשרות למצוא פריטים למכירה, או לחילופין להרוג זומבים ואויבים ולהשיג כסף. המטרה שלנו היא כמובן ליצור לעצמנו מלאי חלקי קראפטינג, כך שנוכל לייצר מכל הבא ליד למהלך הקרבות. לא תמיד זה קל, אבל זה בהחלט שווה את זה ומה שעשוי להפריד אתכם מהמוות המתקרב. במצבים האלה גיליתי כמה הייתי צריך Scraps שאפשרו לייצר בקבוקי מולוטוב להשתמש בהם. בנוסף יש כמובן חוק חשוב במשחקיות של Dying Light ובמשחק מהשני בפרט, ההתנהלות במשחק בין יום ולילה היא דבר שחשוב ללמוד. משימות רבות תאלצו או תרצו לעשות דווקא בלילה ולהפך, היות והנוכחות של הזומבים מושפעת ממחזור היום והלילה. למשל כיבוש מטרו להשתגרות מהירה, יהפוך לסיוט רציני אם תנסו דווקא במהלך היום. אם אתם מחפשים אתגרים נוספים, ניתן גם לאסוף חפצים שונים, כמו קסטות וגזרי עיתונים, עד שתצליחו לאסוף את כולם.
המשחקיות ששבתה אותי (פוראבר)…
"אחי תקשיב מדובר באקשן מטורף, שמורכב מיכולות שנבנות לאורך הזמן". כמו בקודמו בתפקיד, גם Dying Light 2 קיבל מערכת קרבות מהטובות שחוויתי. היא מרגישה חלקה, מקצועית ומשופשפת, ולא מצאתי בה ולו בעיה אחת מהותית או אתגר שלא קל להתרגל אליו. היא פשוטה להבנה, והאמת שלכל אורך המשחק הרגשתי כמה היא מחזיקה אותי בפנים. אתה רוצה לרוץ ולקפוץ על זומבי או סתם מתחשק לך לתת לו דחיפה ולחשמל אותו? בהצלחה תהנה, וזו דוגמא קטנה להשקעה במערכות שמושכות אותך פנימה. הנשקים שאתם אוספים ניתנים לשדרוגים קטנים, ולפניכם גם מערכת קראפטינג נחמדה. המערכת מספקת לכם אפשרות ליצור אמצעים חשובים כמו תחבושות ובוסטרים למשל. בנוסף ככל שמתקדמים זוכים ליכולות דאייה, גרפלינג הוק ומגון אפשרויות רחב באופן יחסי.
גולת הכותרת החשובה היא כמובן יכולת הפארקור, שעליה המשחק מבוסס ממש ברמת הDNA שלו. עוד במשחק הקודם המפתחת הצטיינה ביצירת מנגנון דינמי ומהנה, שמאפשר להתלות ולקפוץ בצורה מגניבה. יכולות הפארקור עברו שיפצור וחיזוק, וקיבלנו פה את מערכת הפארקור+קרב מהמשובחות שנוצרו למשחקי מחשב. לא משנה מה תרצה ולאן, אתה יכול להגיע ומכאן השמים הם הגבול. מה שכן לכל אלו יש תג מחיר, שניתן לתחזק, בצורת מד סטאמינה קשוח מעט. כאן המקום להכנס לעץ הסקילים שמאפשר לשפר יכולות בצורה פאסיבית ואקטיבית, זאת באמצעות בחירה בסקילים בקומבט או פארקור. בנוסף לכך ניתן לשדרג את מד החיים והסטאמינה, כך שכמו שכתבתי מדובר בתג מחיר שניתן לתחזק ולשפר.
המוזיקה היא אומנות בפני עצמה – גם במשחקי Dying Light
אם מדברים על אופי של יצירה, הסאונדטראק היא אספקט מרכזי וחשוב מאין כמוהו. Dying Light 2 זכה כמו קודמו לפסקול מצוין, שמשקף את האופי האפל של המשחק. לאורך שעות המשחק חוויתי יחד עם הדמויות, והרגשתי את מה שהן חוות בעיקר בזכות והסאונדטראק. מדובר בשעות רבות של משחק שמרוכזות בשתי אספקטים שפועלים יחדיו – עלילה מצד אחד והסאונד מצד שני ובשיתוף פעולה מעולה יחד.
אם נתרכז בVoice Acting של הדמויות, שמהווה נדבך חשוב, העבודה שנעשתה איתן היא מעל למצופה. עבודה נהדרת של צוות השחקנים שדובב את הדמויות, ונתן להן נֹפֶךְ אנושי וריאליסטי. כמובן שיש מגבלות עם דמויות NPC ושילוב של מערכות AI, אבל זה לא מה שאמור להפריע לנו ליהנות מהטקסט המעולה במסגרת הסיפור וגם ממי שביצע אותו.
לסיכומה של ביקורת – שובם של הזומבים לתפארת
Dying Light 2 הפיח בי תקווה בז'אנר ההישרדות-זומבים, והראה שעם מטרה והשקעה ניתן להוציא תוצר ראוי. מדובר באחד ממשחקי הזומבים-הישרדות-עולם פתוח מהטובים שיצאו בשנים האחרונות. הוא מגוון ומרתק, עם מכניקות עשירות שלא מפסיקות לחדש לרגע. אתם לא רק רודפים אחרים זומבים, אתם חווים את התחושה של האנשים האחרונים בעולם. קיומם של בני האנוש בעיר מוטל בספק, ונכון למשחק הוא מוטל על כתפינו העבות במיוחד. אנחנו נלחמים בכל העולם במטרה לדעת מה קרה לאחות של איידן, ובדרך נלחמים ב"שדים" והחולות הרעות של העולם הפוסט־אפוקליפטי. העלילה ומכניקות הלחימה, הפארקור והפאזלים המרתקים הופכות אותו עבורי למשחק השנה כבר בתחילת 2022. אם לא יצא לכם לשחק במשחק הראשון אתם מוזמנים לשחק, וכמובן גולת הכותרת זה לשחק בDying Light 2 שמייצג את כל מה שטוב בתעשיית הגיימינג ב2022. אני לא נוהג לחלק ציונים, אולם לטעמי מדובר במשחק ששווה לא פחות מ9.5 מתוך 10.
Dying Light 2 זמין לרכישה למחשב האישי, לקונסולות Xbox ולקונסולות Playstation
תודה רבה לעדלי יונייטד על עותק הסקירה של Dying Light 2.