למרות כל מה שחשבתי על מה שנקבל בעת הפרימיירה של נוכחות, התבדיתי בחלק מן המחשבות שעלו בתחילה. נוכחות הוא ככל הנראה הסרט הכי הצפוי ולא צפוי בו זמנית שהכרתי. הוא מספק לנו טוויסט מעניין, והרעיון הכללי הוא בהחלט טוב ועם הבמאי הנכון. אולם עדיין חסרים בו המרכיבים שיהפכו אותו להבטחה שקיבלנו בעת שחרור הטריילרים. וזה לא שלסודרברג אין מה להציע לנו, כבמאי ויוצר שתחת אמתחתו ניתן למצוא סרטים שהיו מועמדים לאוסקר ואפילו כאלו שזכו. אז מה היה לנו ב״נוכחות״?
עלילה חסרת עלילה
למרות כל הציפיות קיבלנו סרט שלא עומד בהבטחה שלו, ובאמת לא קיבלנו פה מותחן אימה על-טבעי פר אקסלנס. כן נמצא פה נושא של רוחות, כן נמצא פה סכנה משמעותית לדמות הראשית בדמות רוצח מסתורי, נמצא פה אפילו מתקשרת. אבל כל פיסות הפאזל לא מובילות אותנו ליצירה קוהרנטית לחלוטין, על אף שבמבט קולנועי מדובר ביצירה כן מעניינת ומרתקת. הרעיון שהרוח נמצאת שם, נוכחת בכל חיי המשפחה כמשקיפה מן הצד, זה בהחלט דבר נחמד ואולי קצת חדשני. הרעיון היה בהחלט מעניין אבל לא מגובש מספיק ובמקום להיות ז׳אנר של אימה, קיבלנו פה דרמה שמנסה קצת למתוח אותנו אבל עוצרת, ובהחלט לא מנצלת כראוי את נושא העל טבעי שהיא הציגה בטריילרים ובכל תקצירי הסרט.
משפחה בת ארבע נפשות עוברת לבית פרברי מסתורי שבו שוכנת רוח רפאים ("נוכחות"). הסרט מוצג כולו מנקודת מבטה של הרוח. במרכז העלילה עומדים המתחים בין בני המשפחה והאירועים המסתוריים שמתרחשים בבית, כאשר הרוח מנסה להגן על בני המשפחה מסכנה.
דיאלוגים ומונולוגים
בעוד נמצא דיאלוגים טובים למדי בין בני המשפחה, שהם חלק חשוב בעלילה, אני אישית מצאתי את המונולוגים והניסיון לשלב את הדמות של החבר הטוב כלוקים בחסר. הם אנמיים והוא בעצמו דמות לא מספיק מעניינת ותופסת נפח במסך עבור הצופה. אולי אם היה מדובר בשחקן אחר או שכל האלמנטים מסביב היו מסייעים לו להחזיק את החלקים בהם השתתף כמו שצריך.
מצד אחד להוציא את החיבור בין סלינה ליאנג לכריס סאליבן שמרגיש כמו חיבור הכרחי ומעניין ונתן לי אישית התרשמות טובה ביחס לטראומה שהדמות שלה עברה. מצד שני הדמות של ווסט ולהולנד שפשוט היה מביך ולא מוסבר, על אף שהדמות שלו הייתה חלק רלוונטי לעלילה. כל הדיאלוגים והמונולוגים בסך הכל לא הרגישו כמייצגים את מה שהסרט הזה היה אמור לתת לנו הצופים.
צילום ובימוי
אני חייב להתעכב על הצילום, כי קיבלנו פה סרט עם זוויות צילום ותנועת מצלמה מעניינת של ממש, שכוללת מבט של הרוח שלוקחת חלק בסיפור. היא כמובן לא באמת מנוצלת כל כך, אבל הרעיון של זווית צילום מפני הרוח, שרואה וחשה מה שקורה בחיי משפחה הוא רעיון אדיר. כאמור הדרך הכי
הבימוי של סודרברג נותן צבע מסוג מסוים לסרט, והבחירה שלו חדשנית ככל שתהיה להשתמש ביצור על טבעי כמו רוח כחלק אינטגרלי מחיי המשפחה הייתה נכונה. עבור הסרט מדובר בשירות נהדר שבו אנחנו חווים הוויה מסוימת ביחד עם הרוח שמסתובבת בין כותלי הבית ומנסה להרוס או לסייע להורים ולילדים בבית לאורך הסצנות. צילום ממבט ראשון הוא דבר לא שכיח במיוחד, אבל בשימוש נכון הוא משאיר עלינו רושם עז בהתאם למטרה לה הוא רלוונטי.
שחקנים
בהמשך למה שכתבתי בדיאלוגים והמונולוגים, אני חשתי כי בהכרח חלק מהדמויות היו מיותרות למדי, או לכל הפחות היו צריכות לקבל ליהוק אחר. לא כי אין להן הצדקה עלילתית, אלא כי השחקנים נתנו הופעה חלשה בצורה מסוימת. מי שבאמת נהניתי מהנוכחות שלו, בעיקר בגלל החיבור, היו כאמור האב והבת (כריס סאליבן וסלינה ליאנג בהתאמה). לעומת זאת קיבלנו הופעה חלשה מעט של האמא, והאח שפשוט הרגיש תקוע. האח הרגיש ככלי שנותן קונטרה לדמות של ליאנג, והוא נשאר כזה עד בערך כמעט לפני הסוף.
מוזיקה וסאונדטראק
נמצא רגעים שלמים בסרט, לא מעט כאלו, שהם חסרי סאונדטרק או אלמנטים מוזיקליים באופן כללי. יש בזה לא מעט כרעיון עבור סרט שאמור להיות סרט אימה, יש בזה מעט כאשר הוא לא תואם לסרט שבכל׳ס הוא ממש לא סרט אימה בתחושה כצופה. כשהרגעים שבהם יש מוזיקה מגיעים, הם כן עוצמתיים ונותנים לנו תחושות מעורבבות. אין בי ספק שמכל האספקטים בסרטי אימה בכלל ובסרט נוכחות באופן ספציפי, מוזיקה היא קריטית וגם המחסור במוזיקה הוא חלק בלתי נפרד ממה שאנחנו חשים בעת הצפייה בסרט או סדרה כמובן.
לסיכומה של ביקורת
אי אפשר לומר שהסרט לא עושה משהו טוב, כי הוא מספק לנו רגעים מעניינים שמושפעים בעקבות טראומה שעברה הבת במשפחה. אבל הם פשוט לא מקבלים מספיק דגש, וזו השפעה הן של התסריט והסיפור והן של השחקנים המשתתפים. היה שם את כל מה שצריך כדי ליצור מותחן אימה, ומה שקיבלנו זה מותחן דרמטי עדין מידי ו״פרווה״ שלא מנצל את מה שיש לו בידיים. אבל הוא גם נותן פרספקטיבה שונה לנושא העל טבעי, וסודרברג יודע לנצל את מה שיש לו בידיים בצורה טובה למדי. לא קיבלנו כל מה שהבטיחו, אבל קיבלנו בסופו של דבר סרט טוב עם זווית מעניינת וקולנועית של ממש.