ספיידרמן יום חדש הוא לא סרט של 8 או 9 אבל הוא כן מהנה במידה רבה ומציג לנו עוד מהצד האנושי והמשעשע של ספיידי בגילומו של טום הולנד. האם הוא יכול להיחשב ליצירת מופת בז׳אנר הקומיקסים המתוסרטים? אני לא זוכר את עצמי צופה הרבה בסרטי של היקום הקולנועי של מארוול מהשנים האחרונות, כן צפיתי בבסיס של הזיכיון בראשיתו כמו איירון מן 1 ו2 ות׳ור הראשון ואפילו בגרסת המולטיוורס של ספיידרמן שיצאה לפני מס׳ שנים – אבל לא באמת התעמקתי בשאר הסרטים ובטח שלא באיחוד הגיבורים של הנוקמים.
אני עוד זוכר את עצמי כשצפיתי לראשונה בספיידרמן של טובי מגווייר שהיה מעולה מבחינתי, וגם הספיידרמן של אנדרו גארפילד היה סביל בעיניי, אבל משהו בסגנון של טום הולנד קצת הרחיק אותי. הוא שחקן טוב, אפילו טוב מאוד, אבל זה פשוט לא נגע בי מספיק.
כאן נכנס לתמונה סרט האיחוד שלו עם ספיידרמן של אנדרו ושל טובי יחד עם שלל אויבים מהספיידרוורס המרתק – לא אשקר שזה קצת קנה אותי. כעת הגיע ספיידרמן יום חדש שהבטיח להוות המשך ראוי שיכבוש אותנו, והוא באמת משתדל להיות כזה, וזה עדיין לא מספיק ולו בגלל קו עלילתי קצת מבולגן בתוך רעיון מבטיח ויותר מרגיש כמו גימיק או שלב מסוים בפיתוח התסריט והדמויות מאשר משהו בשל במאה אחוז.
עלילתית אנחנו זוכים לראות את השלב הבא להתפתחות של ספיידרמן, כשהוא נאלץ אט אט להשלים עם כך שחלק מיצר העכביש שלו והמוטציה משתלטים עליו. זה מתבטא ביכולת לירות קורים ישירות מהידיים וחושים מחודדים יותר ובקיצור מהפכה של ממש. לצד זה יש קו עלילה שנוגע באויבת חדשה שהיא בתכל׳ס לא באמת אויבת אבל שום הגיון לא באמת חשוב – כי הסרט נועד לכל אוהבי איש העכביש. שלא יובן לא נכון, הסרט הוא כן כיפי ומציג לנו קונפליקטים חיצוניים ופנימיים, ואולי אולי בסוף גם יש תחושת קתרזיס כצופים – אבל זה לא באמת הרגיש לי שלם וקשה לי לשים את האצבע למה. הנשמה היא אולי הדבר שהחזיק את המותג של ספיידרמן ושל יצירות קומיקס בכלל, ומשהו בעיבוד של זה לקולנוע הולך ומאבד את עצמו.
השחקנים עושים עבודה טובה עם החומר שיש ברשותם, ועדיין קשה לי להכיל את הכיוון שלקחו אליו כשחיברו עלילה עם הגיון רעוע ודמויות פופולאריות ואהובות שליוו אותנו בקומיקסים ובסרטים קודמים – וכעת הפכו לקורבנות של כתיבה די עצלנית. אם אתם מחפשים דמויות להזדהות איתן, ולהנות מהן אז פשוט תבואו בלי ציפיות ובהבנה שמארוול סטודיו זה מותג עם הפקות ענק יקרות אבל בתחושה של צ׳יפ וגימיקים.
מבחינה ויזואלית הסרט נראה נפלא וקשה שלא לומר שאפו לעוסקים במלאכה – החל מהבחירות של הבימאי, הצלמים, התאורנים וההפקה וכמובן למי שגרם לאפקטים להיראות נפלאים וזה צוותי הcgi והאפקטים המיוחדים והממוחשבים. יש פה באמת את חזית הקידמה הטכנולוגית והקולנועית של ימינו שמציגה את מייטב מחלצותיה של הוליווד התעשייתית שמייצרת להיטים צבעוניים עתירי אפקטים וכסף אבל על חשבון הנשמה ולצערנו זה כך גם כאן.
לסיכום קשה לומר שהסרט החדש של ספיידרמן הוא יותר מסרט בינוני+ שכל מטרתו היא לא לחדש או להבריק אלא להיות צבעוני בגוונים אפרוריים במידת מה ובעיקר לתת לנו מנה של כיף ואדרנלין אחרי שספיידי שלנו הצליח להתמודד עם האויבים הקשים ביותר שלו – ומתפנה להתמודד עם אויבת חדשה שהיא לא באמת אויבת ובאויב משמעותי יותר וזה או הוא או התסריטאים שכתבו את הקונפליקט שלו עם עצמו. כי עדיין קשה להחליט מה יותר. כן בהחלט נהניתי לצפות אבל לא כי העלילה הבריקה או כי קיבלנו קונפליקט שהביא אותנו לתחושת וואוו מטורפת ועל נשמה כמו שקיבלנו פעם אין על מה לדבר – וזו הוליווד על רגל אחת.
