לא ציפיתי לפחות ממשחק מעולה מאותם מפתחים שהביאו אלינו את משחקי The Witcher, לפחות חלקם, לכן גם שמחתי לשמוע, לקרוא ולראות מה קיבלנו מהמפתחים תחת הסטודיו החדש שהקימו. הדנ״א של The Witcher בהחלט מורגש ב-The Blood of Dawnwalker, אבל באותה נשימה גם הייחודיות קיימת ומורגשת. האם המשחק שווה או עולה על הציפיות?

תשכחו לרגע ממשחקי פנטזיה אחרים ששיחקתם, כולל היצירות האהובות של CD Projekt Red בסדרת המכשף, כי נראה שהמפתחים, שחלקם לקחו חלק ביצירה דאז, החליטו לא רק להקים את Rebel Wolves אלא גם להפציץ עם משחק שהוא הבטחה לכל מצפה לכך. משחק פנטסטי תרתי משמע שמחד גיסא מגיע ברקע של המון השראה ואהבה לז׳אנר, אך מאידך גיסא שומר על המקוריות שלו בלי להתנצל עם קונספטים שהם רק שלו.

לכן גם אם בסטודיו Rebel Wolves עוברים תקופה מעניינת של התפתחות, צמיחה ופיתוח של זהות נפרדת, נראה שבתוכם הם עדיין הגיימרים שרוצים להביא משחק לא רק בשביל הכסף, אלא לשם היצירה והמיוחדות שבדבר.

עולם קודר, מדמם ויפהפה

חשבתי במה אוכל להתחיל כדי לתאר את מה שקיבלנו ב-The Blood of Dawnwalker, ואוכל לתאר את המשחק כיפה ואלגנטי. הגרפיקה אומנם לא הכי מטורפת שתמצאו, בטח לא הריאליסטית ביותר, אבל דווקא כאן ועם תקציב כנראה לא גבוה במיוחד, קיבלנו תוצר שמכבד את עצמו ואותנו ויזואלית. יש תשומת לב לפרטים גדולים כקטנים. העולם עצמו נראה מעולה, אפרפר ומדכא אבל מענג. עיצוב הדמויות עומד בסטנדרט של מספיק טוב, למרות שהוא לא ברמה המקסימלית ביותר. העצים, המבנים, אפילו מנהרות ואזורים כפריים שנראים בשיאם, כאמור ביחס לתקציב ולכוח האדם ובעיקר היכולת ביחס לזמן הפיתוח.

המשחק מושתת על מנוע Unreal 5, וחשוב לזכור שהוא גם לא משחק AAA, אך למרות זאת יש לו את האיכויות והיתרונות שלו. כאמור יש תשומת לב לפרטים קטנים באופן יחסי כמו תווי פנים לצד תנועות פנים, אלמנטים בוהקים כמו אש שנראים טוב, מודלים גם של מבנים, גם של העולם עצמו וגם של האנשים, ערפדים וחיות מרגישים ונראים באמת מעולה. גם מחזור היום והלילה מרגיש כשחקן טוב והגיוני ורלוונטי. מי שעמל על הצד העיצובי של המשחק הביא איתו ניסיון לצד המון השראה (צריך לזכור שמדובר בחבר׳ה שהגיעו ברובם מ-CD Projekt Red הגדולה והמוכרת).

דווקא בגלל שלא מדובר בחברה ענקית, עם מחויבות לבעלי הון או בעלי מניות, אנחנו מקבלים פה שפה גרפית, עיצוב עולם ומשחק לא מתנצלים. עיצוביות כזו מדממת שלצד העלילה הלא מתפשרת ששוברת טאבו אחר טאבו, המשחקיות והמכניקות וכמובן פסקול מעולה -קיבלנו חיבור מצוין. אבל עוד מוקדם מכדי להקדים את המאוחר.

עלילה: לו הייתי ערפד…

נראה שסטודיו Rebel Wolves מתכנן לנו סאגת ענק בעולם אפי ופנטסטי תרתי משמע, כי The Blood of Dawnwalker כתוב טוב ולא מתנצל על אף אות, מילה או משפט. אנחנו נמצאים באירופה של המאה ה-14׳, וכנראה שמאה חשוכה במיוחד, סכסוכים עקובים מדם שוטפים את האדמות לצד המגפה השחורה שמגיעה לחסל את מה שנקרה בדרכה. החולשה הופכת לבולטת יותר ומקבלת משמעות חדשה. זה כל מה שהיצורים היו צריכים בשביל להתחיל לפעול. הערפדים ׳יוצאים׳ מהחושך אל האור, מנצלים את ההזדמנות שקיבלו, וטוענים שבאו לקחת את מה שנמנע מהם מאות שנים: חופש וכוח שמגיע לצידו.

אנחנו משחקים דמות שהיא גבר צעיר וחזק, ששורד בעולם במטרה כדי לסייע למשפחתו ובעיקר לפענח תעלומה כואבת. כעת הוא צועד לנצח בין עולם היום לעולם הלילה, ונלחם על האנושיות שבו לצד הקללה שעטפה אותו ואת משפחתו. כאן עולה שאלה האם נשמתנו שווה את החיים של היקירים לנו? המשחק שובר איסורים שונים שנחשבים בחברות רבות בעולם, בעיקר המערביות שביניהן, כטאבו או טאבו מוחלט. זה משחק שנכנס דוך על 200 קמ״ש, בלי רחמים עם יוצרים שעומדים מאחוריו, והם נראה חדורי מטרה באופן טוטאלי.

אני לא בטוח כמה מקוריות נמצא בסיפור ערפדים קלאסי, אבל הסטוריטלינג עשוי מדויק, יצירתי, מעניין, סוחף. הדיאלוגים והמונולוגים בנויים לעילא ולעילא בלי שמץ של קיטש או פוליטקלי קורקט. כיף להקשיב לדמויות ולשוחח איתן, ליפול ברשתן ולהתרגש או לכעוס. הרגשתי כל כך הרבה רגשות בזמן שהטוויסטים הגיעו מכל פינה וזה מצוין. מצאתי את עצמי כועס או עצוב ברמות במעלה הדרך מאירועים שנתקלתי בהם שקרו לדמות או מהסיפור הטרגי שנתקלים בו במשחק.

היכולת שלנו להשפיע על העלילה, על הדרך שהיא מתקדמת וכמובן על הסוף שנקבל היא הדבר הכי טוב שקיבלנו כאן. Rebel Wolves הם כנראה האביר על הסוס הלבן, או הערפד הכי מגניב בסביבה. הם לקחו סיפור שעשוי היה להיות הכי גנרי, צפוי ומשעמם, שדרגו אותו, הוסיפו אנושיות מהולה בעל אנושיות וקיבלנו תוצאה מנצחת. גם בלי כל המאפיינים של המשחק, הסיפור שלו משרת את המטרה של היוצרים. לא אתפלא אם נקבל בעתיד גם קומיקס או סיפור קצר/ספר שמבוסס על המיתולוגיה שהיוצרים בראו במשחק.

משחקיות: המירוץ נגד מחוגי הזמן

נראה שהסטודיו החדש יחסית, שחלק מעובדיו גדלו על ברכי CD Projekt Red כולל משחקי The Witcher ובעיקר המשחק השלישי בזיכיון, הצליח בתקציב נתון להכניס לא מעט אלמנטים, שהופכים את הגיימפליי למהנה עם ערך מוסף. העולם עצמו עולם פתוח גדול למדי, אבל כזה שפרוס לרגלינו רק לצאת ולחקור. המשימות והגיימפליי משולבים היטב בעלילה הטובה וההרפתקנית של המשחק. אנחנו משחקים את כואן, שהפך לערפד ונאבק ביצר שלו ובעיקר מנסה להציל את משפחתו ואת הכפר שבו הוא חי. ניתן להשיג חפצים שונים שיחזקו אותנו, בגדים, נשקים ויכולות.

המשחק נפתח, כמו במשחקים רבים בז׳אנר, עם פרולוג שבמקרה הזה הוא בהחלט הפתח הכי טוב להתחיל סיפור כזה. הוא שואב אותנו לכ-40 שעות, וטורח במיוחד כדי שנבין את הסיפור ולחלק לנו אותו כך שנוכל להכנס ולהתחבר לכל סצנה או חוויה בתוכו. חשוב לשים דגש משמעותי על הגדרות הקושי של המשחק, שניתן להתאמה אישית במידה מסוימת. הכוונה היא שמערכת הקושי מתחלקת לכמה פונקציות, כולל בחירה בקושי הלחימה (כמה נזק אויבים עושים למשל), בחירה בקושי של המשחק עצמו ועוד.

מערכות היחסים עם דמויות NPC הן פשוטות, לא מדובר במשחק שמספק חוויה חריגה או מאפשר לנו לנהל דיאלוגים כל כך מורכבים, כאן טמון הקסם האמיתי שלו. כן יש השפעה להחלטות שנקבל בשיחות שננהל, שעשויות בין היתר להוביל לסופים שונים, אבל לא משהו כל כך חריג. לצד זאת, המסע שאנחנו עוברים איתן עובר חלק גם בקטעי משחקיות, כך שגם אם אנחנו צריכים לעקוב אחריהן ממקום למקום זה לא מרגיש רפטטיבי או מתיש, בניגוד למשחקים אחרים, והסיפור מצליח לפצות על קטעים משעממים שעשויים לצוץ מעת לעת.

״על אף שהוא משחק קטן יחסית, הוא לא חוסך בגיימפליי עם אלמנטים מורכבים ומכניקות מהוקצעות״

מערכת הקרבות של המשחק בסיסית ביותר, ולעתים עשויה לגרום לאי נוחות בעיקר כשנלחמים עם הדמות כבן אדם. לא כי יש פה איברים כרותים או קטעי גור חריגים, אלא כי היא קצת כבדה יותר, מצריכה מהירות ולקרוא את הסיטואציה בכל שנייה. הצורך לבחור מהלך הגנה או התקפה בזמן המתאים, לצד אויבים שהם לא הכי חכמים אבל יש להם כוח שמאפשר להם לגמור אתכם די מהר. בהחלט לא מערכת קרבות שתוסיף לו אקסטרה נקודות, אבל עשויה להשתפר לנוכח יכולות שניתן להשיג. כאן נכנס עץ היכולות שפותחים לאט לאט, במקדשי Shrine שתמצאו בדרך, שמשפר להם את ההגנה, ההתקפה וההתנהלות בעולם. לצד כל אלו, יש צורך לדעת להתנהל עם הדמות כלוחם וכערפד, לנצל את היכולות ולדייק.

המשחק הוא כאמור משחק הרפתקאות-אקשן-RPG עם אלמנטים של אימה. קטעי ה-Cutscenes משתלבים היטב בקטע הגיימפליי, לא מרגישים מעיקים או כבדים. המשחק עצמו רץ על ה-Xbox Series X, עליו שיחקתי, בצורה מיטבית ובלי הפרעות או בעיות מיותרות, הוכחה שאפשר ליצור פורט מעולה למשחקים גדולים יחסית. על אף שהוא משחק קטן יחסית, לא בתקציבי הענק של התאגידים, הוא לא חוסך מאיתנו בגיימפליי עם אלמנטים מורכבים, מכניקות מהוקצעות, קטעי גיימפליי זורמים וכדומה.

אם נעבור למכניקה מיוחדת שקיימת במשחק, והופכת אותו לייחודי בנוף משחקי ההרפתקאות-אקשן-RPG, זו חד משמעית מכניקת הזמן. חשוב להבין שהוא לא זז מעצמו, אלא זז בעקבות בחירת משימות והחלטות שאנחנו מקבלים. חשוב היה לשים את זה על השולחן, היות שזו התוספת הכי טובה שיש למשחק להציע, ובתובנה שלכל פעולה יש מחיר בזמן שעובר במהלך היום. הכי חשוב לציין את המשמעות של השינוי של שעות היממה במשחק, כי זה לא משהו שהוא רק סימבולי.

הדמות שלנו משתנה ביום לאדם שיכול להסתובב בעיירות השונות בחופשיות, להשתלב באוכלוסייה, לבצע מסחר עם סוחרים והלחימה מבוססת כשפים ונשקים. גם הריפוי במהלך היום מורכב יותר משמעותית, ומצריך התארגנות במזון ואמצעי ריפוי. לעומת זאת, הלילה הוא הזמן בו אנחנו המלכים, כשאנחנו הופכים לערפדים קטלניים, עם טפרים חדים כתער, יכולות על-טבעיות חשובות וחזקות. הריפוי כערפד הוא קל יותר, שתלוי בכך שנמצוץ את דמם של האויבים שלנו, לצד יכולת חידוש חיים אוטומטי. חשוב לציין שהערפד שלנו הוא לא ערפד קלאסי, שנשרף כשעולה הבוקר, אלא ערפד שביום הוא אדם רגיל פחות או יותר ובלילה הכל משתנה.

פסקול: יצירה שלא רציתי שתיגמר

הפסקול של המשחק פשוט עשוי בטוב טעם, הוא משדר את האופי הפנטסטי והגרנדיוזי, לצד חוויה אפית מסורתית. יש בו משהו שנתן לי תחושת כעס ומחנק, לחשוב מה יקרה עוד שנייה ובעיקר לגלות שיש קטעים שאני לא מסכים איתם, ועוררו בי רגשות. השילוב בין פסקול מעולה לסצנות Cutscenes ומשחקיות טובים בהחלט זורמים, כך שהם מצליחים להוסיף לגיוון.

הפסקול והסאונד במשחק שולח אותי לחוויות חושיות ומרתקות, כאלו שבהן ניחנים משחקים מסוימים ובעיקר סרטים שהיום הם בגדר נכסי תרבות. ההרמוניה שקיבלנו מהחיבור של כל המאפיינים, כמו במתכון מוצלח במיוחד, היא לא פחות מהרצון להטריף את החושים הפגומים שלנו. מה שבטוח שהפסקול מספק חלק מהותי בסיפור, שמשלים חלקים חשובים בסטוריטלינג של The Blood of Dawnwalker.

שורה תחתונה

נכנסתי להרפתקה שלא ידעתי איך אצא ממנה. הדמות של כואן בהחלט כתובה טוב, טרגית באופן מעורר הזדהות וסביבה סטוריטלינג ומעטפת שהופכים אותה לאנושית בתוך יקום פנטזיה אפלולי. בתוך כך משתלב עולם שנראה ששקדו עליו עיצבו אותו על הצד הטוב ביותר, עם המשאבים שעמדו לרשותם, בהתאם ליכולת הכלכלית ולמשאבים כסטודיו קטן. המשחקיות היא חלק נוסף בפאזל שנבנה ב-The Blood of Dawnwalker והיא עשויה למשעי, כיפית, זורמת, עמוקה ברובה. יש את היוצאים מן הכלל כמו מערכת הקרב, אבל היא משרתת את המשחק עד קצה גבול היכולת שלה, בעיקר כשאתם בלילה ולא ביום. מערכת הזמנים של המשחק היא הדובדבן שבקצפת, וקל להעריך את הניסיון שלהם לייצר משהו חדשני יותר, שיבדל אותם ממשחקים אחרים ויכניס אותם למסגרת שהיא הנישה שלהם.