האביר האפל הוא הסרט השני בסדר הכרונולוגי של טרילוגיית באטמן החדשה של הבמאי כריסטופר נולאן והוא בהחלט ה-סרט שהפך את הטרילוגיה למוצלחת שבו ברוס ויין ממשיך את הרפתקאותיו כפלייבוי מיליארדר מצד אחד ובאטמן מצד שני והפעם חודשים אחרי שחיסל את ראס-אל-גול, עצר את הדחליל ונלחם בפשע המאורגן עד למיגורו מגיע נבל חדש שכל מטרתו היא לחולל כאוס ולראות את העולם בוער בלהבות הלא הוא – הג'וקר בכיכובו של הית' לדג'ר.
כמות הביקורות שחווה כריסטופר נולאן על הבחירה בהית' לדג'ר בתור הג'וקר החדש הייתה אסטרונומית ויכלה להיות מאוד הרסנית עבור הקריירה שלו אלמלא ההזדמנות שנתנו הצופים שבחרו לצפות על אף החשש מהבחירה בהית' כג'וקר ובאמת שלא רק שהביקורות טעו אלא שהסרט הוא בהחלט ההפך ממאכזב הוא זורם, קצבי, מהיר ומוסיף לנו את כל מה שחסר לנו בבאטמן מתחיל וכאשר נתמקד בנבל שנבחר כמובן שנצפה להרבה תגובות חיוביות גם על סוג הנבל שנבחר, גם על הרקע שנבנה עליו וגם על המשחק המדהים והממש בלתי נשכח של הית' לדג'ר שבעיני רבים ליורש של ג'ק ניקולסון כדמות הג'וקר.
האביר האפל הוא אחד מסרטי האקשן הטובים שיכולים להפוך כל עונת סרטים כושלת למוצלחת ומעניינת וחשוב לומר עליו משהו שמאפיין גם את הסרט הראשון והוא שהוא בהחלט לא סרט קומיקס ונוכל להגדיר אותו יותר כסרט אקשן אפל יותר, קשה יותר עם שחקנים שעובדים קשה במיוחד ומחזיקים על הגב שלהם הפקה שלמה ועדינה במיוחד שיכלה להכשל בעיקר בעקבות כל הלחץ והמעריצים שחיכו לצאתו לאקרנים אך נולאן וכל הקאסט שלו עשו בהחלט את הצעדים הנכונים וניהלו את ההפקה בצורה הכי טובה שיש ובשבוע הראשון שבר שיא הוליוודי בפתיחה הרווחית ביותר עם 158.4 מיליון דולר וזה סכום נאה לסרט גיבורי על בתקופה בה הוא יצא כשז'אנר רק החל לעמוד על רגליו והסרט נחשב למייסד של ז'אנר גיבורי העל בצורה הנוכחית שלו(אומנם יצאו לפני כן סרטים מוצלחים כמו סרטי ספיידרמן של סם ריימי אך בהחלט מסרט זה ואחריו עולם גיבורי העל קיבל חידוש שינוי והפך רווחי אפילו יותר).
הטוב הרע והפסיכופט
רק מלראות את תנועות הגוף והפנים בצירוף הדיבור של הג'וקר בגילום של הית' לדג'ר מצטמרר לנו הלב וכמות הכישרון שנוטפת מהמשחק של השחקן גורמת לנו להבין מה כמעט והפסדנו בגלל מי ש"קילל" את בחירתו ושלח ביקורות ארסיות ולצערנו חווינו בסרט הזה גם את סרטו האחרון בקריירה קצרה של לדג'ר שנמצא מת לאחר צילומי הסרט והתפקיד הזה הוא התפקיד הכי בלתי נשכח והאהוב של השחקן המוצלח הזה והוא השאיר לנו במורשת שלו דמות שרמת האמינות שלה היא במאת האחוזים שם ובכל העימותים שלו מול באטמן היו בלתי נשכחים עם הרבה מאוד משחקי מוחות בין גיבור העל האפל לנבל הפסיכופט וחסר הרגשות, המשחק ביניהם היה כמו של חתול ועכבר וקשה היה להבין איך זה יסתיים ורמת האכזריות שהוצגה לנו ע"י הג'וקר של הית' לדג'ר הזכירה לנו את ימיו של ג'ק ניקולסון בתפקיד והייתה בלתי נסבלת וקשה להכלה והכל למען מטרה אחת והיא הריגוש, לראות את העולם בוער.
העלילה היא עלילת קומיקס?
חד משמעית לא, הסרט לא מתיימר ולא מנסה להציג נאמנות ברמה כל שהיא לקומיקס ועל אף שכריסטופר נולאן כן נעזר בצורה מסויימת ברעיונות ובסיפורים שונים מדפי הקומיקס השונים עדיין ניתן לומר שהרעיון שלו היה לקחת את באטמן: האביר האפל ולהפוך אותו למשהו מיוחד שיותאם לימינו ויהפוך את באטמן להרבה מעבר ממה שאנחנו מכירים אותו בקומיקסים של DC ובעוד סרטי באטמן קודמים הציגו אותו בצורה מאוד נאמנה וקרובה לכתוב נולאן בחר להקצין את הסצנות ולהפוך את הטירוף של הסרט למוליך העיקרי של כל סצנה וסצנה משוד הבנק בתחילתו ועד הסצנה בה הג'וקר מובס(מובס באופן יחסי) רואים עליות מדרגה חדות ובכל פעם שחשבנו שהנה באטמן משתלט על העניינים משהו בכל זאת חצץ בין הניצחון המוחץ והאושר שבסיום הקונפליקט לבין ההתנגשות הבלתי נמנעת בין הבאטמן(ברוס ווין) לג'וקר האימתני עם ההומור החולני.
הבימוי והמשחק – השואו העיקרי
המופע המהפנט מרגע שהג'וקר החל את הטירוף בגות'הם ועד סופו של הסרט פשוט לא חדל לרגע והכל תודות לגישה הייחודית שבחרו כריסטופר נולאן ואחיו לתת לסרט ולנופח השונה והפחות מצועצע או מוכתב מהדפים שהוצג לנו ומלכתחילה הבחירות שניתנו ותשומת הלב לפרטים הקטנים הם שהצליחו לגרום לי להרגיש כל כך מסופק ומלא אדרנלין כשהמוסיקה של הג'וקר ברקע ומבשרת רעות או אולי איזה אירוע שבו ברוס ווין נאלץ להשתתף בחברת האנשים מהחברה הגבוהה + הארווי דנט וכל דקה שעברה הרגשתי כאילו עברה בצורה חלקה ומהנה ושהבימוי גרם פה לסדר כל כך חזק ועוצמתי כך שכשהיה צריך לקרות משהו הוא קרה והבעיות היו ממש מינוריות ולא משמעותיות יתר על המידה.
וגם מקאסט השחקנים שעל חלקם לא שמעתי אי אפשר לדלג כשרואים את המשחק של כריסטיאן בייל כברוס ווין/באטמן ולהשוות אותו למייקל קיטון מבאטמן של 1989 או המשחק של אהרון אקהרט כהארווי דנט/Two Face עוד נבל שצורף כנבל משנה ואפילו המשחק של מורגן פרימן כלושיוס פוקס נשיא תעשיות ווין או מייקל קיין כאלפרד עוזרו הנאמן של ברוס ווין כל אחד מהם ומשאר השחקנים הביאו את השואו הכי טוב שלהם למסך והנוכחות שלהם גם הקלה ביותר גרמה לתחושות של רוממות רוח, כעס, עצב, אהבה בהחלט עשרות רגשות שהתערבבו ועירפלו את החושים וכשלתוך זה נכנס הית' לדג'ר כג'וקר הכי מופרע שהיה על המסך החגיגה הושלמה והאנדרלמוסיה החלה לחוג בכל סצנה של ה"אביר האפל" וההרגשה שכל דמות קיבלה נוכחות ונחשבה כדמות עגולה עם הרבה מאוד עומק נתנה לי את מה שאני צריך בשביל שאוכל לשבח את השחקנים מהסרט המצויין הזה.
סיכום הביקורת
מדובר בסרט שהתג "חובה צפייה" מורכב בחלק ממנו עוד מראשיתו כשאנחנו נחשפים לעלילה מטורפת ומדהימה שלא מרגישה אפילו לדקה כמאולצת ומעבירה עלינו את סיפורה של גותה'אם ושל באטמן בזמן המרוץ נגד מזימותיו של הג'וקר שמשוחק היטב בידי הית' לדג'ר המנוח ושאר הקאסט שחלקו השתדרג וחלקו נשאר כשהיה ואני רואה בסרט האביר האפל את הסרט הטוב ביותר בטרילוגיה ואת אחד מסרטי גיבורי העל המצויינים, המושקעים ואם העלילה הסוחפת ביותר עד כה בז'אנר כשנראה היטב לעין כמות ההשקעה של הבמאי, ההפקה ושאר הצוות כדי להגיע לידי תוצאה שכזו – עצומה.
