ביקורת: אל תתעסק עם הזוהן – קומדיה (כמעט) ישראלית נוסח סנדלר

אם יש אדם שהאמינו שמסוגל להרים סרט כזה זה אדם סנדלר. באמתחתו של סנדלר עשרות סרטי קומדיה ומעט סרטי דרמה שבהם הוא משחק או משמש כאחד מצוות ההפקה והבימוי במסגרת חברת ההפקות שלו ״האפי מדיסון״ ולחדי העין שבינינו ישנה היכולת להבחין עד כמה הדמויות שלו הן לרוב לא בעלות הבדל כה חד אך דווקא ב״אל תתעסק עם הזוהן״ הכיוון שהוא בחר הוא ההפוך מבין סרטיו המצליחים האחרים כמו סרטי ״מגודלים״, והסרט שיצא ב2008 הוא בהחלט גם מהאהובים ולא סתם – אל תתעסק עם הזוהן מציג לנו את זוהן דביר לוחם קומנדו בלתי מנוצח(אשכרה כזה) ומערבב בתוכו את כל נושא הסכסוך הישראלי – ערבי והופך אותו מנושא פוליטי טעון ומכעיס לסרט קומדיה מוצלח עם סוף מפתיע ומעורר תקווה.
הסרט מציג לנו את זוהן דביר בכיכובו של אדם סנדלר, לוחם קומנדו מוכשר שנלחם בטרור בצורה עוצמתית כמעט על – טבעית וחסרת פשרות עד שבעזרת מעצר שהיה צריך לבצע החליט לברוח ולהגשים את חלומו הגדול של כל ישראלי לעבור לתפוח הגדול ובמקרה שלו לעבוד כמעצב שיער מצליח במסגרת עצמאית או כעובד של מעצב השיער הבין-לאומי פול מיטשל וכמו שכולנו יודעים ההתחלות לא קלות אך זוהן החייל האמיץ שנקלע כל סצנה לצרה ובעיה אחרת מצליח להחלץ מהן עם הרבה אומץ, חוכמה ויכולות כיסוח כמעט על טבעיות ומתחת לכך עם הרבה הומור ציני, מיני כזה שנוגע בגבול הטעם הטוב אך לא חוצה אותו מעבר למקובל כך שאין פה סרט יוצא דופן ששובר מגבלה כלשהי אלא קומדיה רגילה שבמקרה עוסקת בנו בצורה חלקית ועד כמה שאפשר לומר קומדיה ישראלית למחצה כי בכל זאת אנחנו זוכים לראות ולהנות מדמויות ישראליות שמשוחקות על ידי ישראלים והן קיימות ובשפע ובין הדיאלוגים המשלבים אנגלית ועברית  ובין קטעי הדרמה, הקומדיה והאקשן יש פה ניסיון לקחת סיטואציה כבדה שקיימת בעולמנו בהסבר של ״ככה זה היה וככה זה יישאר״ ולהפוך אותה על ראשה אולי בניסיון להראות את היכולת לחיים משותפים ועם דו – קיום או אולי סתם כי במקרה אדם סנדלר החליט להמר על קומדיה מסוג כזה ולהציגה כפשוטה ונטולת ערכים פוליטיים כי אם ערכים אנושיים ולנסות את מה שעבד לו בקריירה שלמה, עשרות סרטים וגישה סנדלרית אחת מאוחדת ומאחדת.

אין מנוס מלומר עד כמה אדם סנדלר הוא בורג אפשר לומר חשוב בתעשיה ההוליוודית בכלל ובתעשיית הקומדיות בפרט ולמרות שסרטים רבים שלו נחשבים למיותרים ואם אתם לא מעריצי סנדלר אתם גם תתרחקו מהם כמו מאש ותטענו לחוסר הכישרון של סנדלר הן כבמאי ויוצר והן כשחקן וקומיקאי  הוא בכל זאת כאן כדי להשאר והוא בהחלט הביא לנו שלל סרטים טובים, חשובים, מצחיקים שבנו  תבנית נוספת לאוסף התבניות של ״איך יוצרים קומדיה בשנות ה2000 – מאת א.סנדלר״ כשאת ההאמירה ההוליוודית שלו רואים די בבירור בכל סרט וסרט שבו הוא לוקח חלק בעיקר כשנחשפים לצוות ההפקה שנלקח מסט לסט או לקאסט השחקנים הקבוע שכמעט כמו ג׳ד אפאטו גם סנדלר בוחר לעבוד עם מה שמוכר וטוב כי כנראה ש״מה שעבד אז יעבוד גם עכשיו ויעבוד גם בעתיד״ ואם תשימו לב בבירור הרבה מהפרוטגוניסטים ודמויות המשנה בסרטים הן גם מראה בוהקת וחדה לדמויות מסרטים אחרים או מקבילים הן בחזות ובמראה והן בדיבור(מונולוגים ודיאלוגים) ואפילו שמות שאלוהים כמה שהם דומים או זהים לגמרי למשהו שכבר שמענו וכנראה עוד נשמע והרבה.

האם אל תתעסקו עם הזוהן הוא סרט סנדלרי ממוצע או שאולי הוא כן מחדש לנו ומחזיק באפקט והשפעה נוספת על הצופה ההדוק או החשדן? התשובה היא לא חד משמעית, הסרט עוסק בכל מה שעשוי לעצבן אותנו כישראלים במיוחד כשהסכסוך עוד עודנו קיים בינינו לבין שכנינו, הוא לא מוסיף נדבך חדש והוא מפשט את כל מה שאפשר לפשט וגם את מה שאי אפשר לפשט

חברי האחווה הסנדלרית הקבועה?
לסנדלר כמו לרבים מבמאי הקומדיות בהוליווד יש מנהג ספק טוב ספק רע לגרור איתו קאסט קבוע של שחקנים שיהיו שם איתו ברגעים הדרמטיים, ברגעים הקומיים וברגעים בהם יש חלל ריק שצריך למלא באווירה השמחה ומלאת הורמוני השטותניקיות מבית סנדלר ושות׳.  קודם כל נדבר על שרביט הבימוי שהוא אחד השרביטים החשובים בסרט טוב, הוא זה שמתפקד כאמא והאבא של הסרט ובמקרה זה ניתן השרביט לדניס דוגאן, לא דמות מוכרת במיוחד שדווקא עמד מאחורי שלושה סרטים מסרטי האפי מדיסון חברת ההפקות של אדם סנדלר(אל תתעסקו עם הזוהן, האפי גילמור וביג דאדי) אבל כנראה שבסרט ״אל תתעסקו עם הזוהן״ עשה בעיקר את דברו של מי שבחר בכלל לקחת פרוייקט כזה ולהוציא אותו לפועל. קאסט השחקנים הוא קאסט מגוון להפליא ומשלב בתוכו מכל וכל של התרבות המערבית – אמריקאים(נוצרים, ערבים ויהודים) וישראלים(יהודים) ופעלו בחדוות הקומדיה ובאנרגיות שקשה להבין מניין הן הגיעו.

נוכל למצוא שם את סנדלר, ניק סווארדסון ועוד מהחבר׳ה של סנדלר ולצידם את עידו מוסרי, יוסי מרשק, דינה דורון ועוד שמות מוכרים מהתעשייה הישראלית שנבחרו ובחרו לקחת חלק במסיבת השגעון של סנדלר ושות׳ ולהופיע בסרט שכל כולו פאן, פאן ומה עוד? אה כן, פאן על חשבון הסכסוך שלנו עם שכנינו, מי אמר שאי אפשר להפוך בלאגן ומוות לסרט קומדיה רווחי ששואף להפוך לקאלט בסוגה אליה הוא שייך, לא בטוח אם הוא באמת הצליח אבל ההרגשה שהשחקנים נכנסו לתפקידם, שיחקו ועשו את מיטב יכולתם לגעת בקצוות הבעיה בלי לגעת בלב הסכסוך ובלי למשוך אש לכיוונם ממי שעלול להחרימם או עלול לעצור את זרמי המזומנים מהקהל האץ-רץ לבתי הקולנוע ברחבי הגלובוס.

מספרים סיפור מבלי לגעת בסיפור
הסרט נוגע בצורה מאוד שטחית ועם הבנה פשוטה במיוחד בשאלה ״מה לעזאזל שהולך פה בישראל״ במהלך הסכסוך המתמשך, האמנם זה מה שאנחנו מצפים מקומדיה או מאדם סנדלר שידוע ברבים כאוהד ואוהב ישראל? אנחנו פוחדים להתעסק עם פצעים פתוחים זה כבר ידוע אבל הסיפור של אל תתעסקו עם הזוהן מפחד עוד יותר, לפגוע בקהל האנונימי שעלול לצפות ולא לאהוב את נקיטת הצד שהייתה עלולה להיות כאן.

במקום זאת אנחנו מכירים את זוהן לוחם בכיר ביחידות ללוחמה בטרור שמביים מוות הירואי בקרב ועובר בחשאי לעיר הגדולה(ולא, לא מדובר בתל אביב), חוצה יבשות בשביל להגשים את חלומו הגדול היותר להיות… טוב נו, לא אעשה לכם קלקלן(ספוילר בעברית צחה). זו עלולה להשמע כהערה קטנונית אם אבוא ואומר שציפיתי ליותר נגיעה והתעסקות עם מה שאנחנו חווים פה בישראל אבל התוצאה היא עדיין תוצאה בהחלט מטורפת ומרעידה חושים אפילו, ואנחנו זוכים בנוכחות מרשימה של סנדלר וקאסט השחקנים שלו יחד עם שחקנים משלנו משחקים בלשחק ונהנים בכל רגע שלהם על סט הצילומים עושים בלאגן וצוחקים על כל מה שאפשר ואי אפשר לעשות ממנו צחוק, הסכסוך, הרצון של הישראלי לעבור לארצות הברית, לעבוד בעבודת החלומות שלנו, להכיר אנשים טובים ובקיצור? לחיות חיים בסגנון של ״מה רע לנו בעצם?״ לא פחות ולא יותר כך שלעתים זה טוב ולעתים לא ויפה שעה אחת קודם.

ולסיכומה של הביקורת…
״אל תתעסקו עם הזוהן״ הוא חוויה חד פעמית שבה מעורבים ישראלים ואמריקאים בהפקה הוליוודית חד פעמית שמתעסקת באתוס של החייל הישראלי המשוחרר שעוזב הכל, נפרד מהמשפחה והחברים וטס אל מעבר לים להגשים את כל החלומות שלו מהקטנים לגדולים. סנדלר באופן מפתיע, עם חצי עברית וחצי חומוס בפה, משחק בצורה טובה ואמינה את את הישראלי רק עם גוזמה מסויימת וחברים טובים לסט שמבינים בדיוק איך הראש של הבוס שלהם עובד. והלאה עידו מוסרי.