אז מה הופך את סרטי הריגול 25 במספר בכיכובו של הסוכן החשאי השרמנטי ג׳יימס בונד לסרטי הריגול הרווחיים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע? הסרטים החלו לצאת בשנות ה60׳ ועד עצם היום הזה זכינו לשישה אנשים שיחקו את המרגל המפורסם, עשרות אתרים ״תיירותיים״ בהם פעל למען ״הוד מעלתה״ ועשרות אוייבים חלקם כמדינות וחלקם ארגוני טרור מסוכנים. מה עומד מאחורי הדמות של איאן פלמינג?
איאן פלמינג הוא כנראה אחד הכותבים המוכרים של ספרות המתח והריגול בשנות ה50 וה60 של המאה הקודמת וכתב רבות אודות המרגל השרמנטי ואהוב הנשים ג׳יימס בונד וליתר דיוק ב14 ספרים שהפכו עד כה ל25 סרטים שסיפרו את סיפורו של בונד נגד ד״ר נו, גולדפינגר, פרנסיסקו סקרמנגה, בכירים במשטר הקומוניסטי וגולת הכותרת הלא מדובר בארגון ובבכירי ארגון ״ספקטר״ שתפס נפח ניכר מהספרים ומהסרטים שיצאו עד כה.
לצערנו פלמינג כבר לא בין החיים ואנחנו זוכים לצאתם של ספרים של אנשים הנכללים על עדת המעריצים של הסופר המפורסם שאומנם לא יורדים מאיכותם של הספרים המקוריים אך אני לא רואה את הסיכוי הגבוהה ביותר לסרטים שמבוססים על גרסאות מאוחרות של ספרים לאחר שהמקור הלך לעולמו ואיתו גם נקברה דמותו המקורית כפי שהתכוון אליה מלכתחילה.
מה גרם לתחייתו של מותג הריגול 007? כנראה שבתחילה בעיקר הרצון הבריטי שלאחר מלחה״ע ה2 ביצירת אתוס לאומי למען המורל הלאומי באמצעות דמות גיבור אהובה, מסתורית ושרמנטית להפליא וכמובן בריטית שבצורה מפתיעה הייתה זהה והשתלבה נהדר לדמותו של פלמינג בספרי הריגול שלו(קודם לכן היה פלמינג בעצמו סוכן הוד מלכותה בMI6) וכך התאפשרה לה בחלון ההזדמנויות ההוליוודי להציג את בריטניה, כאחת המעצמות שמאידך גיסא נחשבה לשנויה במחלוקת בהתנהלותה לאורך ההיסטוריה ומחד גיסא שלטה וניהלה חלקים גדולים בעולם המערבי טרום המלחמה שממנה יצאה פצועה וכאובה בנפש ובמורל וכאן נכנס לפעולה מנגנון האתוס שנועד להעלות על נס את מה שכן עושים נכון אי שם באיים של הממלכה הבריטית.
כשקראתי את חלק מספרי ג׳יימס בונד – ההוצאות לאור כבר כמעט ולא מחדשות את ההוצאה של ספריו של פלמינג לצערי הרב – לא יכולתי שלא להתרשם מהכתיבה המרוכזת והאיכותית עם המילים המליציות שמשתלבות היטב ליצירה אחת אומנם לא מושלמת כי בכל זאת היא כתובה בצורה די כבדה עם שנינות והומור בריטיים וכמו שנאמר ״זר לא יבין זאת״, רובנו התרגלנו להומור הנמוך של התעשייה האמריקאית, אך מי אמר שלא שווה לנסות?
ראוי לציון שדמותו של המרגל הבריטי בספרים לעומת סרטי הקולנוע שונה באופיה, כיוונה ובפנייתה לקהל הקוראים או הצופים ואם בספר נמצא את דמותו של בונד רצינית ואפלה אזי שבסרטי הקולנוע היא מקבלת תפנית קלילה יותר שנובעת לעתים ממשחקם של השחקנים ששיחקו את בונד ומהאופי אותו החליטו לתת לדמות עבורם ולעתים דווקא מהכתיבה וההתאמה של הדמות מדפי הספרים אל דפי התסריטים ובכך מעבירים אותה מעין מטמורפוזה ספרותית שתתאים לקהל היעד שמשתנה מעת לעת והפניה אליו הולכת ונעשית מאתגרת מאוד עם כל תקופה שעוברת.
המסע הבלתי נגמר בן 53 השנים מד״ר נו לפרנץ אוברהאוזר
השם פרנץ אוברהאוזר הוא השם שנבחר עבור הדמות המתה\חיה של ארנסט סטאברו-בלופלד, האויב הכנראה הכי מתמיד מבין אויביו השונים של בונד בגרסתה העדכנית של העשור הנוכחי שהופיעה ב2015 בסרט הבונד האחרון עד כה וה25 במספר שנקרא בפשטות ״ספקטר״. 53 שנים ו6 סוגי בונדים זכינו להכיר במרוצת השנים הללו וכל אחד הביא צד ומאפיין אחר מאישיותו לאישיותו של המרגל עם האסטון מרטין המפורסמת, בין שון קונרי, ג׳ורג׳ לייזנבי ורוג׳ר מור לטימותי דלטון, פירס ברוסנן והאחרון עד כה דניאל קרייג וכולם ניסו ללא יוצא מן הכלל להראות למה הם הבונד האמיתי, השרמנטי והאינטלגנט עם הסטייל הבריטי המובהק.
את דמותו של 007 אנחנו מכירים משלושה נדבכים או יהיה יותר תקין לומר אפילו מסימנים עיקריים שבצורה הפשוטה ביותר מייצגים אותו עבורנו, סימני התרבות האנגליים אולי? ובכן – 007 כסוכן החשאי חד העין והנונשלנט מארגון הmi6 שמסוגל לכל אויב(גם כאשר הוא בהחלט לא בכושר מבצעי משום מה…), 007 השרמנטי, אהוב הנשים והפלרטטן שבין כל סטוץ לסטוץ מוצא את הזמן לפלרטט עם המזכירה של מפקדו(מיס מאניפני) ו007 השתיין והבליין שמתמצא בעולם האלכוהול הרחב, הוא נוהג לשתות ללא הכרה ובייחוד ניתן לזהותו עם ״וודקה מרטיני מנוער, לא מעורבב״, זה בהחלט פרטים שמאפשרים לנו להכיר עד כמה נונשלנט ערמומי ובשליטה יכול להיות – כך על פי הביון הבריטי – סוכן הביון הבריטי הממוצע שעולה ביכולותיו על הסוכן או איש הביטחון הסטנדרטי ובטח שעולה ביכולותיו על ״האיש מהרחוב״(אינני מת על הביטוי הזה).
האם הסוכן החשאי ההמוצע בארגוני הביון השונים על כל כישוריו יכול להפגין כזו יהירות ולהרשות לעצמו לשתות לשוכרה או להתנהג בכזו קלות דעת? כנראה שלא, למרות שמדובר בסרט שלכאורה, נוצר לבדר אותנו, בלי הערך המוסף, בהחלט ניתן לשים לב בעיקר באמצעות המוטיבים והקונפליקטים שחוזרים על סוכן 007 כמה הביטחון המופרז שבהצגת התדמית שלו כאדם לכאורה כל – יכול שגם באמצע קרב יריות כשהוא אחרי כמה כוסות וויסקי נועדו לשרת מטרה גבוהה יותר של הצגה באור שונה של דמות הסוכן החשאי או המרגל עם היכולות והכישורים בעיקר של הסוכנים החשאיים הבריטים המסוקסים שגם אחרי השתכרות ואחרי ליל קיץ סוער בחברת ״נערת הבונד״ המזדמנת והמסורתית עדיין מסוגלים לתפקד בתהליכי קבלת החלטות קריטיים שלא לומר ענייני חיים ומוות ובצורה צלולה כאילו אינם אלא רובוטים המקבלים פקודות ותו לא.
פחות ״בונד, ג׳יימס בונד״, יותר הססנות וזהירות?
אחד ממיני השינויים שחובבי בונד יכולים לשים לב אליהם, וככל הנראה גם כל מי שסתם נהנה מסרטי ריגול, הוא השינוי ו״המהפך״ שעברה לכאורה דמותו של בונד בסרטי הקולנוע, כשמדובר בביטחון המופרז, קור הרוח והניסיון של בונד לאורך כ20 הסרטים שיצאו עד אי שם בראשית העשור הקודם(וביתר דיוק 2002) ומאז 2006, לאחר שהשחקן דניאל קרייג קיבל את מושכות הדמות הנונשלנטית ולקח אותו לכיוונו, קיבלנו את דמותו של בונד בשינוי של 180 מעלות ממה שהתרגלנו, אחרי כמה עשורים שבהם בונד היה ״העוף הוותיק״ בין סרטי הריגול ובין הסוכנים החשאיים שנחשפנו אליהם בתרבות הספרותית והקולנועית.
הוא עבר אתחול שלטובה ולרעה לקח את כל מה שלמדנו על בונד החל מד״ר נו משנת 1962 ועד מה שנקרא כימינו וזרק אותו מהחלון, הערכים השתנו, האופי הפך קליל למחצה, החדות התחלפה בחוסר ניסיון מסויים שאפשר להציג את בונד כסוכן צעיר וחסר ניסיון שנותן לנו אפשרות להתפתח איתו ולצפות בקייסים מהראשונים שלו בקריירה כסוכן חשאי עם רישיון להרוג מוצלח, כריזמטי עם קסם אישי יוצא מגדר הרגיל. האם הבחירה לאפס את עולמה של הדמות ולהחסיר את המוטיבים שאפיינו את בונד במשך 40 הייתה הבחירה האולטימטיבית? לא בטוח, מה שאפשר לומר בפה מלא שהכיוון שאליו נלקחה הדמות לאורך 40 שנות קיומה, והשינויים שעברו על הסרטים לאורך כל שנות קיומם היו כאין וכאפס לעומת ארבעת הסרטים האחרונים כשהמצליח מביניהם סקייפול הציג לנו כל כך הרבה ובמקביל כל כך מעט ממה שהתרגלנו ובכך אפשר להיות מרוצים ולהאמין בכיוון השונה שזכינו לו.
All rights reserved James Bond, mgm and Ian Fleming
