ביקורת משחק: Anthem – האם מתחרה ראוי קם למשחקי היריות? [שוחק בPS4]

המשחק החדש של הסטודיו Bioware שנמצאים תחת Electronic Arts הלא הוא כמובן Anthem שוחרר לפני מספר ימים והוא בהחלט קורם עור וגידים בעולם משחקי היריות מגוף שלישי, מכאן עולה ההשערה, האם חל שינוי מסוים במתווה שעל פיו עובדת חברת ea ושלוחותיה? האם Anthem הוא תחילתו של שינוי? בואו ונבדוק.

Anthem משחק היריות מגוף שלישי החדש של סטודיו BioWare ואלקטרוניק ארטס הוא כנראה הילד השונה מבין כל משחקי היריות של השנים האחרונות שחולקים משהו במשותף וזה ההתכווננות לעבר סוגת הfps ודומיה בתעשיה כי לרוב מה שמוכר הוא המוכר, אך המשחק הזה מזכיר לי דווקא משחקים אחרים שעוררו עניין בעבר והוא מרגיש כשילוב של קצת מevolve, טייטן פול ועם דמיון ממש זעיר לדיוויז׳ן של המתחרה והשאלה העולה מכך היא האם הוא מספק את מה שהוא מבטיח ושווה את השעות על גבי השעות שהגיימרים מתכננים להקדיש לו וכעת גם נענה על שאלה זו.

Anthem מציג לנו עולם גדול ומרשים שבו עלינו להרוג או שיהרגו אותנו, וכשארגון צללים מנסה להשמיד את העולם ולהרוס את האנושות מי שנשאר להגן על העולם מהסכנה שצופן לו הארגון האכזרי הם ״הפרילנסרים״ שאלו אנחנו, וכעת עלינו כאותם לוחמים להתאחד ולהתארגן על עצמנו עם מיטב האנשים והטכנולוגיות בשביל להתגבר על הסכנה הזו, לנצח את האוייבים שמציפים את העולם ולנצח את כוחות הרוע, האמת שזו נשמעת כמו עוד סיבה קלישאית שתמשוך אותנו להכנס לעולם האימתני והפראי ולהתחיל קרב שממנו רק אחד ייצא בחיים וזו התחלה די נחמדה לפתיחת המשחק כשלאחר הטוטוריאל של ההתחלה אנחנו פשוט נשאבים למשימות אחרי משימות כשביכולתנו בנוסף להכנס לעולם גם בשביל לבחור לצוד את האוייבים בצורה אקראית ומפוזרת ולהלחם באירועים אקראים שמפוזרים ברחבי העולם וזה מספק לא מעט כי התוכן בהחלט לא נגמר כל כך מהר, אנחנו זזים, מתחמקים, מוצאים אוייבים ותמיד יש מה לעשות ולמרות ההרגשה הרפטטיבית, המשחקיות היא בהחלט משהו טוב לציין בנוגע למשחק שכזה.

היופי של הטבע הפראי בסגנון ׳אווטאר׳ הקמרוני?
כשנכנסתי לראשונה למשחק לא יכולתי שלא להתרשם מהנראות המטורפת שבה המשחק מוצג לנו עם טבע פראי וחי שמוצג בפנינו במלוא הדרו הכולל טקסטורות חדות במיוחד, עיצוב דמויות בצורה כמעט מציאותית כשהמשחק כמובן נושק לכיוון העתידני והחדשני ומהבחינה הגרפית – טכנית הוא ממשיך את הקו שבו נוקטת חברת Electronic Arts בשנים האחרונות במשחקים אותם היא מפתחת בחברות הבת שלה כמותגי הבית שלה בסגנון באטלפילד, סטאר וורס באטלפרונט ודומיהם והניצול של מנוע הFrostbite 3.0 היה ניצול מיטבי של אפשרויותיו הרבות של המנוע החדיש של EA. כשסיירתי לי במרחבים הטבעיים של Anthem הרגשתי בתחילה בתוך עולמו של ג׳יימס קמרון מהסרט ׳אווטאר׳ עם הטבע הפראי והפעיל שבו אנחנו עלולים ואף עשויים לחוות את הטבע על איתניו דוגמת סופות, גשמים ואתגרי טבע נוספים שעומדים לפנינו ובמיוחד בזמן בו אנחנו נאלצים להלחם במפלצות, חיילים וקולוסאי ענקיים שמתקרבים לעברנו במטרה לחסל אותנו, המפה של המשחק מכילה יערות תוססים וירוקים שהיה לי פשוט הרגשה ורצון להנציח את השהות שלי בתוכם, כל פרט החל מאבנים, עצים, ההרים והגבעות, הכל. זה בהחלט שהושקעה חשיבה ועיצוב ברמה מאוד גבוהה וכמו שהתרשמנו מהיכולות של המנוע הגרפי ושל המעצבים של חברות הפיתוח שתחת ea במהלך משחקים אחרים שפותחו כמו באטלפילד 5 או באטלפרונט 2, גם פה אנחנו מקבלים את מבוקשנו במיוחד עבור אלו שהגרפיקה היא דבר חשוב עבורם קצת יותר משאר הפרטים במשחק.

גם על הדמויות שלנו אי אפשר לפסוח כי בכל זאת זה משהו שהוא חשוב לא מעט במיוחד בתקופה שצריך להעביר אלינו את החוויה תוך מתן חופש פעולה וגיוון ברמה הכי גבוהה שאפשר ופה נכנסת אפשרות ההתאמה והקוסטומיזציה הכמעט מלאה של הקסדות, עיצוב הדמות על שלל חלקיה(כמעט לגמרי) כשניתן לרכוש או להשיג שדרוגים ושיפורים במהלך ולאורכו של המשחק שזה די מעולה ומאפשר חופש טיפה יותר מגוון לדמויות, ומתוך כך יוצאים גם הנשקים והמתקפות המגוונות שגם הן נראות טוב אפילו טוב מאוד, נשקים עתידניים בסטייל טייטן פולי לא קטן שזה לאו דווקא רע זה היה תלוי ביצוע בפיתוח המשחק וזו החלטה לא קלה במיוחד כזה משחק חדש בפורמט חדש והכנראה ראשון ברשימת זיכיון משחקי Anthem העתידיים אם וייצאו. וכאן צריך גם להתחיל ולדבר על הדמויות שבהן אנחנו נלחמים במשחק עוצבו עד לפרט האחרון ונראות פנסטסטי וחקם גם דומות לנו להפליא, אם ומדובר בדמויות החיילים הפשוטות שלוחמות בנו ומחזיקות בנשק משוכלל כמונו ומכילות המון פרטים קטנים שקשה שלא לשים לב לדיוק שבהם או בדמויות המפלצות הגדולות שמפורטות לפרטי – פרטים שזו פשוט יצירה בפני עצמה, הן חזקות הן עוצמתיות והן נראות מעולה במיוחד הטקסטורות הייחודיות שלהן שלא נדבר על הענקים שפזורים ברחבי העולם שנראים כמו כמו חתיכת יצור רציני ואימתני בעיצוב הכי פשטני בעולם.

טסים אל המטרות, נלחמים כמו אריות, עם טכנולוגיות עתידניות
לאחר שעברנו את ההדרכה הראשונה אנחנו נשלחים להצטרף למלחמה על העולם, אנחנו מתחילים ומתגוררים בסוג של בייס מעניין שבו באפשרותנו לרכוש מוצרים שיקויים או נשקים וכדו׳, בוחרים לאיזו משימה להתקדם ולהתחיל וכך בקבוצות קטנות אנחנו נשלחים למשימות בעולם המשחק באפשרות של עולם פתוח (FREEPLAY) או במטרה ממוקדת לשם המשימה בלבד ונכנסים לעולם הפראי והמעניין שבו אנחנו נתזז את עצמנו בין תעופה במערכת המשוכללת שלנו לבין ריצה מהירה בין חלקי העולם השונים שבהם פזורים מפלצות שונות ומשונות או סתם חיילים שעומדים איתן לצידם של המפלצות האכזריות שמזכירות במקצת מפלצות ממשחקי Fallout שנראות הרבה יותר טוב וכולן תוקפות אותנו ואנחנו? צריכים להשיב במתקפה עם הנשקים הנכונים.
ההרגשה של השימוש וההתאמה של הנשקים שקיבלנו ובנשקיהם של האוייבים היא שהם די מאוזנים כשמצד אחד הם לא מקלים עלינו ומחסלים ביתר קלות את האוייבים או אותנו ומצד שני הם גם בהחלט לא קשים למדי אלא עושים את העבודה יחסית פשוטה כמובן בהתאם לרמת הקושי שנבחרה בהתחלה כך גם הקושי או הקלות שבהם תלחמו ותנצחו עולה או יורדת, חלק מהמשחקיות שעוזרת לנו להוביל ולנצח היא יכולת ההתאמה של הסט האישי שאיתו נלחם שבתוכו נכללים כלי הנשק הרגילים כמו רובים ואקדחים ולצידם כוחות מיוחד כמו היכולת להקפיא או להבעיר את האוייבים, ליצור חומת שתעזור ותגן עלינו לזמן קצר וזו בהחלט ההתחלה. מערכות הטיסה, התנועה והלחימה הן עוד מקור חיובי לסיבה למה אנחנו צריכים לשחק בכותר החדש, מערכת הטיסה והריצה במשחק עובדות בצורה מגוונת ומושלמת שבהם עלינו לדעת מתי להשתמש באיזו מערכת ומתי עלינו לשלב אותן יחדיו לצרכינו האסטרטגיים במיוחד כשאנחנו מגיעים למצב שבו מערכת הטיס שלנו מתחממת ועלינו כעת להתנייד ברגל בעולם הגדול ורחב הידיים של המשחק ותוך כדי להלחם ביצורים שמופיעים משום מקום כמו עקרבים דו זנביים, סרטנים מוזרים או יצורים דמויי דורבנים זוהרים(בהחלט מוזר..)

זו רק ההתחלה של החוויה שלנו במשחק כי המערכת קרבות היא בהחלט משהו מעניין שקצת מחד גיסא מתזכר אותי על משחקים נוספים מהסגנון ומהז׳אנר בצורה כזו או אחרת שדומים במערכת הקרבות שלהם ומאידך גיסא כן עושה את זה בדרך אחרת במקצת, אנחנו בעזרת נשקים שונים שמזכירים שוטגנים, רוס״רים(רובי סער), רובי צלפים בסגנונות שונים מעוצבים שונה ובעוצמות שונות לגמרי אמורים לחסל צבא של יצורים ברמות קושי ואתגר שונות, לדאוג להחייאה ו״שיקום״ של מד החיים לאחר פגיעות מהיצורים, להשתמש במערכת ההתחמקות המשוכללת והטכנולוגית במיוחד שבשירותנו ולהשתמש במידת הצורך במערכת המתקפות המשכוללות  כמו חשמול בשדה אנרגיה, בעירה עם כדור אש קטלני או קיפאון לדוג׳ וזו תוספת צד טובה כדי להשלים את המלאכה של החיסול ואם לא מספיקים לכם המתקפות הללו יש באפשרותכם לצבור אנרגיה שתעבור לשימוש במתקפה עוצמתית במיוחד שתחסל עשרות יצורים במהירות ובעוצמה ובמיוחד כשאתם נתקלים בלחימה מול ענקים רבי עוצמה ומדי חיים ומגנים שהנשקים והמתקפות הפשוטות פחות משפיעות עליהם.

נקודה חשובה לטוב ולרע היא התחושה שהמשימות מרגישות לעתים רפטטיביות וחוזרות על עצמן שזו נקודה בה ״חולים״ רבים מהמשחקים בז׳אנר והניסיון לגוון במשימות שונות ובסוגים שונים של אתגרים(צ׳אלנג׳ים) הם לרוב תוספת נחמדה אך לא מספקת לעתים, ההרגשה היא ״למה אני שוב מגן על האזור הזה?״ או ״שוב אני צריך לפוצץ תיבות או ביצי חייזרים, מה הלו״ז?״, אז כן, מערכות המשחק הרבות בהחלט מספקות הנאה חולנית שכזו שבה אנחנו טסים מיעד ליעד בחופשיות מוחלטת כשאנחנו קובעים את המשימה שלנו או עושים שינוי משימה, והאפשרות לקבוע בעצמנו את סט היכולות והנשקים שלנו וכן, גם את הלבוש הממגן שלנו היא פשוט דבר שכל משחק מהסוג צריך ללמוד אבל כשישנם משימות שחוזרות על עצמן בסגנון קצת שונה או במיקום שונה אך מכילות את אותו תוכן ואותה דרך פעולה זה יכול פשוט לייאש והדרך היא פשוט להוסיף עוד תוכן וגיוון שיעצים את הרצון שלנו להכנס ולשחק. זו לא סיבה לבחור לא לשחק במשחק כי הוא בהחלט עושה עבודה נהדרת בלהעביר לנו את הזמן, לאתגר אותנו uאת הקבוצה שאיתנו שיכולה להכיל אנשים רנדומליים או חברים לקונסולה\למחשב.

עלילות או לא להיות?!
אחת הנקודות החלשות לטעמי במהלך המשחק היא העלילה שנועדה לגרום לנו לרוץ כמו מטורפים יחד עם חברינו לקבוצה ופשוט לחסל את האוייבים במסווה של הצלת העולם עם סיפור של סכנה עולמית שרק אנחנו נעצור, אז כן, הסיפור קיים, ובמידה מאוד קטנה ולא מובלטת כמעט וזו יכולה להיות נקודת חוזק או חולשה תלוי איך מסתכלים על הנושא כי לעומת משחקי fps מוכרים(כמו קול אוף דיוטי ובאטלפילד) בהם העלילה לעתים הכרחית לצד מצב המולטיפלייר ישנם גם משחקי fps רבים שבראשם עומד Doom נציגם של משחקי הרטרו שלא מנסים להצטדק בחיסול חייזרים ויצורים מוזרים או חיילים במסווה מוצדק הכרחי אלא בפשטות ״אתה חייל, העולם בסכנה, תתחיל להלחם״ ופה זה נגמר לרוב ובמקרה של Anthem זה מרגיש כמו ניסיון שכזה שבו יש עלילה קצת יותר מפותחת אומנם שכן מביאה לנו משימות וארגון קצת יותר גדול אך בסופו של דבר הלחימה לא מקבלת ולא צריכה ככל הנראה לקבל הצדקה או סיפור ל״למה אני בעצם מחסל חייזרים מוזרים?״ אלא פשוט לצאת ולחסל באגרסיביות ועם מירב היכולות שלנו כשחקנים את שכנינו החייזרים שחיים ונלחמים בנו לאורך כל עולמו המיוחד והצבעוני של Anthem.

לסיכומה של ביקורת…
כשמדברים על Anthem ככל הנראה לא מדובר במשחק השנה והדרך שלו ללב המעריצים כמותג מוכר ואפילו אהוב כמו אחיו הפופולארי באטלפילד(שאינו בהכרח דומה לו אלא הגיע מאותה מפיצה) ומשחקים שדומים לו בצורה זו או אחרת(אולי כמו דיוויז׳ן מצד אחד במשחקיות וברעיון שלו מצד אחד וShadow of War בעולם הפתוח מלא המפלצות והאווירה האפית לפרקים מצד שני) היא דרך ארוכה, כל מה שהוא כן עושה נכון גורם לנו להעריך את מה שבו ואת התוכן שהוא מספק, הוא כן עובד בצורה די טובה עבורנו ונותן לנו תחושה מחודשת ומלהיטת רגשות כלפי משחק יריות אומנם לא כמו דום לדוגמא אך כשלעצמו הוא עושה עבודה נהדרת שניתן להעריך את מה שהושג בסופה ככותר חדש, ככותר שמנסה לשלב כמה וכמה תכונות לכדי יצירה חדשה שלא תדמה בשום אופן למוכר לנו מהשנים האחרונות. אך זה גם לא בהכרח מה שיהפוך אותו להצלחה ויקרב אותו לשחקנים ולגיימרים ובייחוד לבררנים של משחקי היריות ששואפים לקצת יותר, הביצוע שכולל את המשחקיות עצמה, את תפקודה של הסביבה שמתיימרת(די בצדק) להיות אקטיבית ופעילה במהלך הנוכחות שלנו בה וכמובן הרחבת היכולת של המשחק להעביר לנו קצת יותר שעות בהרגשה של סיפוק תלויה בתוכן הקיים ובתוכן שיוצע בעתיד על מנת לשנות את הרגשת החזרתיות(רפטטיביות) שחשתי במהלך השהות בעולם הגדול ובייחוד בעיות הרשת הרבות שלאחר השקתו של Anthem.
במשפט קצר יותר: אל תוותרו עליו בגלל הבעיות אלא תתנו לו את הצ׳אנס לצאת אל העולם ברגליים חזקות ונחושות ולהתמודד על תואר ששנים משחקי היריות המוכרים תפסו בגאון .

תודה ענקית לחברת עדלי יונייטד, היבואנית הרשמית של Electronic Arts בישראל על עותק הסקירה של Anthem.
הכותר Anthem זמין לרכישה בחנויות ואצל המשווקים המורשים לקונסולות הplaystation 4 וxbox one ולמחשב האישי.