הטכנולוגיה תפסה לנו מרחב גדולה מחיינו – מחשבים, קונסולות משחקים, וגולת הכותרת סמארטפונים, אך האם זה מועיל או מזיק לנו? בואו נדבר על זה.
"אדישות היא שיתוק הנשמה"
אנטון צ'כוב
מאז המהפכה התעשייתית שקידמה את העולם לחזית שלא נראתה מעולם אנו חוזים בהתקדמות מואצת ומועצמת שהגיעה לשיאה בשנות ה70, 80 וה90 ביניהם התפתחות כמובן בעולם הגיימינג, הקולנוע וכמובן הטכנולוגיה המוכרת לנו כיום הטלפונים הסלולריים. עד לפני יותר מ40 שנה אנשים הכניסו לבתיהם פעם ראשונה את הטלפוניים הקווים והאינטרנט עוד היה אינטרנט קווי איטי וישן וחסר היכולת הקיימת בו היום, אך מושג הכפר הגלובלי התפתח מאוד לאחר התפתחות האינטרנט לכדי מה שהוא היום ואנחנו חוזים בטכולוגיות כמו הסמארטפונים שהשאירו מאחור את הטלפונים הישנים שהיום נקראים "טלפונים טיפשים".
אני לא יכול לומר שלא חטאתי בעניין הסמארטפונים והייתי מכור ואכן יש סיבה טובה להתמכרות אך כשהבנתי לאן זה לוקח אותי מבחינת פיזיולוגית ומבחינה נפשית החלטתי לעזוב אותו קצת בצד, צריך להבין משהו – הסמאטרפונים אומנם עושים לנו טוב וקל בחיי היום-יום אך הם מפרידים אותנו האחד מהשני, קשה לצפות בעולם הזה שלא מבעד עדשת המצלמה של הסמאטרפון ואת רוב השיחות שלנו אנחנו מבצעים דרך אפליקציות כדוגמת הווצאפ הפייסבוק הטוויטר וכמובן המותג הוותיק הSMS, אז למה בעצם אנחנו כל כך מכורים לחתיכת פלסטיק או מתכת? בהתחלה הסמטארפונים התחילו כגימיק שהפך למוצר צריכה בסיסי ובהמשך ללא פחות מהרגל. הצורך לשלוף אותו מהכיס לבדוק התראות ומידע או לענות לשיחה או קבוצת ווצאפ, כל זה הפך אותנו לעיוורים עדישים וחסרי יכולת לנהל שיחה בסיסית פנים אל פנים.
לאן עוד נתקדם?
נסעתי מהבסיס חזר הביתה וכל מה שראיתי סביבי הוא אנשים ישנים או ובעיקר מחוברים לסמארטפונים, וזה כמובן מתקשר לא מעט לפרסומת החדשה של רכבת ישראל שנובעת היישר מעולם הטכנולוגיה ואני אישית לא אהבתי את הפרסומת החדשה של הרכבת שמציעה לנו לדחות שיחות ופשוט לדחוף לעצמנו אוזניות לאוזניים ולישון(פוסט הדעה הבאה יסוב סביב זה) וכל זה נובע מאירועים שקרו לפני זה, איפה הזמנים שהצורך העיקרי לדבר אחד עם השני היה פנים אל פנים ולא דרך רשתות חברתיות וירטואליות או שיחות וירטואליות באפליקציה? האדישות שאנשים פיתחו בגלל שימוש בסמארטפון והצורך להתחבר לווצאפ פייסבוק או סתם אינטרנט כמעט כל שעה ביממה גורעת מהם דברים בסיסיים כמו ראיה כמובן, היכולת לדבר אחד עם השני שלא באמצעות הקללה הזו שנקראת סמארטפון והחוסר צורך בלחשוב ולהפעיל את התאים האפורים שכרגע מעלים אבק אצל אחוז מאוד מאוד גבוהה של מחזיקי טכנולוגיות ביניהם ובעיקרם הסמארטפון וכמובן שכל זה קרה בגלל התלות וההרגל שפיתחנו במשך יותר מ11 שנים מאז יצא האייפון הראשון שסימל את המהפכה בשוק הפלאפונים והמעבר לפלאפונים חכמים(אומנם יצאו לפניו פלאפונים חכמים אך הוא הראשון שהיה ברמה טכנולוגית גבוהה ולא נמכר במחירים מנופחים מידי).
האכזבה שבהצלחה
מאז "נבראו" הסמארטפונים עולמי ניהיה אפור וחסר חשיבות וגם אני פיתחתי אדישות שאגב ע"פ מחקרים נובעת בעיקר מנושא הסמארטפונים והחלטתי אחרי זמן לא קצר להפסיק את ההתמכרות הזו לפני שתהפוך להרגל(מגונה כמובן) ונכון שאני מרשה לעצמי לשוטט ברחבי המרשתת של הסמארטפון או לשלוח הודעות ווצאפ ואפילו להתחבר לפייסבוק אך משתדל להמעיט כדי לא לחלות באותה המחלה. המחלות מספר אחד של האנושות לאורך ההיסטוריה היו מחלות פיזיות כמו אבעבועות שחורות או איזה חיידק מסוכן ומצאו לזה פתרון אך למחלה של המאה הזו לא מצאו לא מוצאים ולא יימצאו פתרון אלא אם יפסיקו את השימוש הפוחז וקל הדעת בפלאפונים החכמים ויקדישו זמן להיות שוב משהו ששכחנו מזמן – אנושיים. הפסיקו עם האדישות, זוהי מחלה קשה וחשוכת מרפא שפתרונה תלוי באדם עצמו ולא באיזו תרופה, לסרטן ולסוכרת ולאבולה ואפילו לALS יימצאו פתרונות אבל לאדישות לא – שימו לב לעצמכם לפני שתגיעו למצב בלתי הפיך.
