ביקורת: צעקה[הסדרה]

מה הסיכוי שסרט או סדרה שמעורבים בהם שחקנים אנונימיים יצליחו בעידן של היום? והאם סדרה המבוססת על סרט מצליח תצליח באותה הרמה? בואו נבדוק.
ב1996 יצא סרט של במאי סרטי אימה מוכר בשם ווס קרייבן, קרייבן שהיה אז בשיא הקריירה שלו בחר לקרוא לו "צעקה" ומאז יצא שבר את שוק סרטי האימה עם חדשנות, הכרה והומור עצמי וחזרה לפשטות שברצח אך מה זאת אומרת הפשטות שברצח?

האם יש רצח פשוט? כנראה שכן.
הרוצח בסרט המקורי הוא דמות בעלת מסכה דמוית ירח ולבוש שחור(מכאן שמה של הדמות Ghost Face) הוא יכול להיות כל אחד או אחת מחבריה וחברותיה הקרובים של מי שהוגדרה כדמות ראשית, הוא אינו בלתי מנוצח או על טבעי אלא בשר ודם אך דווקא העובדה הזו שמאפשרת לו להשתלב בין שאר האנשים היא שמקשה והופכת את אותו לחזק מתמיד כלומר היכולת שלו להסתכל מהצד על הנעשה ולשלוט בפחד של אנשים ללא ידיעתם ולכוון את הסיפור כמו בובות על חוטים.

אך מה הסיכוי שנוסחה כזו תחזור על הצלחתה?
צעקה החיה לבדו ז'אנר שלם שגסס בעקבות כל כך הרבה סרטים באותו הנושא שגרמו לאנשים להפסיק לפחד אך שוב הגלגל חזר על עצמו ומאז תחילת שנות ה2000 ועד היום ז'אנר סרטי הסלאשר גסס וכאן הוחלט לנסות להחיות את הז'אנר מחדש בצורה המקובלת היום – סדרת טלוויזיה. אומנם בסדרה "צעקה" ההומור העצמי נעלם וגם המודעות העצמית שייחדה את הסרטים המקוריים   אך סך הכל הסדרה לא רעה, היא לא מתיימרת להיות כמו הסרטים וגם המסכה וסגנונו של הרוצח עברו מתיחת פנים משמעותית המסכה הוקטנה וכמות הגופות שמתווספות לאוסף של הרוצח גדלה, הוא הפך ערמומי יותר ואכזרי במיוחד וכמות המתים הפכה גדולה הרבה יותר.

אז מה השורה התחתונה?
אם יורשה לי לומר הסדרה היא על שם המותג אך היא לא כמוהו אנחנו חוזים בעינינו סדרה שמספרת לנו סיפור אחר אפל הרבה

יותר דרך גיבורים אחרים או יותר נכון שורדים אחרים(ועדיין קשה שלא להתגעגע לסידני פרסקוט) והכוון הראשי של כל פרק הוא הרוצח האכזר שעושה את דרכו לעבר כל אחד ואחד מהנערים על מנת להגיע בסופו של דבר לשורד האחרון – זו היא מעין אובססיה.
המעבר שהמותג עושה משנות ה90 לשנות האלפיים על כל השינויים שבו שכוללים רשתות חברתיות, סמארטפונים וטכנולוגיה מתקדמת הוא מעבר מושלם כסדרה(לעומת צעקה 4) ובאמת שצריך לומר שאפו על העלילה שאנו מקבלים פה שהיא אומנם הכי פשוטה בעולם(שוב פעם רצח פשוט) ונראת לנו מזווית עין כשחור ולבן אך היא מתוחכמת יותר וצריך להתרכז כדי להבין מי הוא הרוצח מה כוונותיו ועד כמה רחוק הוא יילך כדי שהדמויות יבינו אותו. בנוסף לכך הרוצח או יותר נכון הרוצחים לא נגלים בעונה אחת ולא קל לזהות מי מהם עשה מה ואיך כל זה עבד אנחנו חוזים ברוצחים כרוצח אחד שמתנהג כרוח רפאים חסרת צל וחסרת עקבות.

שתי דברים שחבל לי שלא הוסיפו לה – היא נכתבה טוב אך הכתיבה יכלה להיות טובה ומותחת יותר עם קווין וילימאסון היה מצטרף לכותבים ומוציא קצת השראה מהמקור שהיווה עבורי באמת דלת לעולם האימה ומשיכה טובה פנימה. סך הכל שוב לא מדובר בסדרה רעה היא לא מתקרבת למקור ולסרט השני אך היא כן דלת לעולם של סרטי וסדרות האימה עבור מי שגדל בתחילת שנות האלפיים והלאה.
דבר שני חבל לי שלא נתנו מעין מקום ותזכורת על הטבח שהיה בוודסבורו(ע"פ הסרטים) כלומר ליצור מעין קרוס-אובר בין הסדרה לסרטים(בעיני זה יכל להיות כמחווה לבמאי שהמציא את העולם של "צעקה").

ומי שמעדיף להשאר בסרטים הקלאסיים של שנות ה70-90 מוזמן וגם אני מסכים בנושא – אין על פרדי קרוגר ואין על Ghost face.