היי חברים, איזה כיף שנכנסתם לקרוא אותי 😊 חשבתי לעצמי שלפני שאתחיל את הטור שלי, כדאי שתכירו אותי, לא ככה? שמי שחר בן ימיני, בת 21 מהמרכז, ואני נושמת כתיבה ותקשורת כל חיי בערך. בשנות התיכון הבנתי שאני רוצה לעסוק בזה בצורה מקצועית והתקבלתי ל"פרוגי", אתר הנוער של "ynet". התחלתי את תפקידי ככתבת בערוץ יחסים ואחרי תקופה ארוכה של חודש וחצי – קודמתי לתפקיד עורכת הערוץ.
עולם חדש נפתח
לאחר שהפכתי לעורכת הערוץ, נפתח בפניי העולם המדהים של תקשורת – שטח, ראיונות, טורי דעה על מגוון תופעות ועוד מיליון אפשרויות. במסגרת תפקידי כעורכת הייתי אחראית על קבוצת כותבות בגילי ואף בוגרות ממני ועל התוכן שלהן, מה שהעצים את אהבתי לתפקיד. מאז הספקתי לכתוב גם ל-"מה וזה אנדר 20", "הבלוגרים", לכתוב ספר.
ממש לאחרונה הוצאתי את הבייבי החדש שלי לשוק – #לאמתנצלת, הפודקאסט שלי – שממש תפס חזק בתחושה שלי. בזכות אהבתי הרבה לכתיבה (במיוחד מגדר, יחסי נשים-גברים), כשעומר פנה אליי לשת"פ ושאל אם אוכל לכתוב טור – נעניתי באהבה.
בזמן שהתחלתי לכתוב את הטור הזה, הכיוון היה לכתוב על זוגיות בקרב בני נוער צעירים יותר. כלומר, האם מדובר בדבר לגיטימי או שדווקא לא. אולם אישית, קשה לי מאד לכתוב כשנאמר לי על מה, והידיים שלי מוצאות את מקומן במקלדת מקלידות מילים אחרות.
נוסעים מדייטים לזוגיות
אתמול נסעתי לחבר שלי ונפגשנו עם חבריו הקרובים. דיברנו על בנות הזוג של חבריו וסיפרתי שיצא לחבר שלי לעשות לי כבר כמה פעמים מסאז'. חברו צחק ואמר שגם הוא, כבר 4 שנים מעסה, האם הוא מקבל עיסוי בתמורה? פחות, לא כל כך. לא שאני באה להגיד שאנו הנשים 'נצלניות', אך זה לא הפליא אותי.
זה גרם לי לחשוב על יחסי גברים-נשים, על המונחים 'נותנות' והם ש'מעניקים', זה שבדייטים ראשונים ברור שהוא צריך לבוא אלייך. למשל אם יושבים בבית קפה הוא משלם עלייך, את תביאי את עצמך, תתלבשי יפה, אפשר עם מחשוף, אך קטן. נוסף לכך תהיי מאופרת אך טבעית, ואם הדייט זורם והולך נהדר הוא ישאל אם אפשר לנשק אותך. ואת כנראה שלבקשה כזו – תיעני.
אך אני קצת לא מבינה, נאמר תמיד שאפשר לזרוק את המשחקים לפח ולהיות פשוט אתה. לענות כשרואים את ההודעה ולא אחרי שעות, ואם יש הרבה מה לומר אפשר פשוט להתקשר. לא להישאר בגבולות האסמסים, ועוד שלל תלונות שאני שומעת מסביב. אני מבינה אותן, בחיי שאני מבינה, גם אני הייתי רוצה שהכל יהיה טבעי ובלי משחקים. אולם אני לא מבינה איך אפשר לבקש זאת (מצד שני המינים, כן?) ולהמשיך לנהוג בכיוון האחר בכל מקרה.
מצפים לדייטינג
כלומר, לך עדיין תהיה הציפייה שהוא יבוא לאסוף אותך בדייט הראשון. אותך לימדו שמי שעושה את הצעד הראשון אם אתה מעוניין בנשיקה או כל דבר אחר – זה אתה. ואת הביטוי 'היא נותנת', עצוב שאנחנו שומעים לרוב רק בהקשר של מיטה. זה אינו משהו שרק אני צריכה לתת, אני לא נותנת – זה טוב לשנינו וזה פשוט כיף. אישית כבר יצאתי עם בחור שאין לו רישיון, כל אחד נסע לדייט בתחבורה ציבורית ונחשו מה? לא מתנו. יצא לי לצאת עם אנשים ולהרגיש שאני מאד נפתחתי וסיפרתי דברים אישיים, או שהצד השני מאד נפתח אליי.
זה לא הוריד לי, זה לא גרם להרגשה ש"הלו, אנחנו בדייט ראשון, מה אתה מניח את כל הקלפים על השולחן?". זה הרי מלווה בחוקים, ויש לכאורה דברים שלא אומרים..
לחשוב על העובדה הפשוטה שבעולם הדייטינג וביחסי נשים גברים, הרצון של כולנו הוא פשוט – שיהיה פשוט, טבעי ורגוע. כולנו נרגיש טוב לגבי דייט מסוים אם הוא היה מוצלח – כנראה מתוך זה שהיינו פשוט אנחנו בטבעיות. מוזר לי לחשוב איך זו הבקשה האנושית של כולנו. במיוחד שאנחנו בעצמנו פועלים לפחות בהתחלה, על פי נורמה אחרי נורמה, והכי רחוק מטבעיות שאפשר.
ואם נדמה שדווקא בחברה נאורה, שמתפתחת יותר ויותר, אם לאורך השנים הרף עולה ונוספים עוד חוקים .הרי שאנו הולכים דווקא אחורה, ולא קדימה.
