בעוד כשבועיים יחל רצף החגים הראשון עם תחילת ראש השנה, בתקופה זו ישנם מאות ואלפי משפחות נזקקות ואנו בתור ישראלים צריכים לפתוח לא רק את הכיס והארנק למענם אלא גם את הלב שלנו כי הבעיה העיקרית פה היא שאף אחד לא מקשיב להם, לצרות ולבעיות שלהם ואנחנו מפסידים פה אנשים שרובם אנשים כולנו טובי לב ומדהימים.
כולנו טרודים ביום יום מחיינו בין עם איחרנו לעבודה והבוס כועס או אולי המפקד דפק לאחד מאיתנו שבת ואפילו הדבר הפעוט ביותר כמו מה אוכל היום וזה משכיח מאיתנו שיש איתנו אוכלוסיה שהחיים הטרודים האלה שאנו חווים היא בגדר חלום בלבד הם אכן עובדים קשה אך אין להם את הפריבילגיה לאחר, לקבל שבת(חיילים בצבא) או אפילו לקנות לעצמם מוצרים לערב חג. תמיד תמצאו אצלם דבר אחד וזה החיוך כי אם כל הקשיים הדבר היחיד שנשאר חוץ מהכבוד זה היכולת לחייך ולשמוח בחלקם וזו מציאות עצובה שמשנה לשנה מתעצמת וגדלה והופכת מבעיה אישית שלהם לבעיה לאומית גדולה יותר מכולנו.
ישנו משפט ששמעתי פעם ואני מאמין שרובכם שמעתם – תן לאדם דג והשבעת אותו ליום אחד לימד את האדם לדוג והשבעת אותו לכל החיים כלומר עלינו לאמץ אותם ולעזור להם לשקם את חייהם ולעלות על השביל הנכון לחיים טובים מלאי כל טוב.
רובנו חושבים שהם לא עובדים או לא עובדים קשה אך זה לא נכון והם עובדים יותר קשה מכולנו והרבה אבות מפסידים את גידול הילדים בשביל להכניס לחם הביתה ולחיות קצת יותר טוב או אמהות שפונות לדרכים לא דרכים להביא צעצועים לילד או אוכל למשפחה ובעצם מה שבעינינו נראה הבסיס והמותרות בשבילם זה עולם ומלואו, אני לא בא לשכנע אתכם למכור את חייכם למען עזרה לאחר אלא לעשות דבר אחר – לתת מעצמכם כמה שאתם יכולים בשביל לסייע להם, כמו שאתם הייתם רוצים שיעזרו לכם באותה מידה עם הייתם במצב כך גם הם משתוקקים ליחס וחום מצידנו וזה יחס שאנחנו מסוגלים לתת כי אנחנו כן מאוחדים על אף מה שנאמר בכל מקום.
"ואהבת לרעך כמוך" הוא מושג שנקבע לא סתם ועוד הרבה לפני רבי עקיבא וללא ספק הוא הנכון שבמושגים אותם נצטרך לאמץ אלינו, זה אינו שיעור תורה או ניסיון לחפש את הדת שבתוכנו אלא מושג בסיס ממקום של שלום ואחווה, כשם שיש רעות בין מפקד לחייליו בקרב כך גם צריך להיות בינינו לבין אחינו האביונים והעניים שכל חטאם היה שהחיים הקשו עליהם והפילו עליהם לא צרה אחת ולא שני צרות אלא מבול של צרות וזו ההזדמנות שלנו לכפר על כל דבר שעשינו בחיינו ולהציל נפשות רכות שחייהם לא קלים.
זו לא דרך קלה בשבילם לבוא ולבקש את עזרת העם ובשבילם זו לא רק בעיה אלא גם בושה גדולה שיראו לאן התדרדרו חייהם ובכל זאת הם באים באומץ ומבקשים ונעזרים כדי להניח ארוחה על שולחנם, אסור לנו לאכזב אותם כי כמו שידוע לכולנו החיים מלאי תהפוכות פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה.
וחשוב עוד יותר לציין שיש גם אנשים עניים גם במובנים אחרים לא בהכרח עני הוא זה אשר בא לבקש אוכל לטעמי עני הוא גם זה המבקש מקום בעולמנו להתגורר בו ועקב המחירים ויוקר ידו לא משגת אפילו לא חדר קטן, אולי המחאה החברתית ליוקר המחיה נכשלה אבל הרעיון חי וקיים וצריך להאבק שישמע בכל מקום בישראל זו זכות בסיסית לחיות חיים של בטחון ובטחון כלכלי ולא מותרות כמו שאנחנו נוהגים להרגיש.
וחשוב לי להוסיף דבר נוסף וזה שעלינו להאבק בנוסף למען העניים הקשישים וניצולי השואה אבן היסוד של מדינתנו שוהה נכון לשנת 2017 בעוני מחפיר עד כדי מגורים ברחוב אז קדימה להרתם למאבק!
אנא תרמו להם, העמותות מחכות לכם ונותנות לכם האפשרות לקחת חלק בתהליך המדהים של עזרה לאחר ואהבת חינם!
אני יודע מה אני אעשה החג הזה.
כניסה לאתר עמותת פתחון לב
כניסה לאתר עמותת לתת
