אז מה בעצם מקומה של התקשורת במדינה דמוקרטית את זה אנחנו כבר יודעים וכביכול מטרתה היא להיות אך ורק "כלב שמירה" של הדמוקרטיה שכן רוב מה שפוליטיקאים מפחדים ממנו הוא לא בית המשפט או אחד מהשני אלא דווקא ממי שמתעסק עם הציבור והנגיעה שלו היא הגדולה ביותר לקהל של מיליונים, אותו קהל שבחר אותם לכיסא שבו הם יושבים הוא זה שצופה במה שיוצא וקורה במדינה וטועם הכל דרך אמצעי התקשורת השונים.
רובנו לא יודעים שהעיתונות ובכללי התקשורת אינה בהכרח שחור ולבן ואינה עוסקת בתחום אחד בלבד אלא היא ענף שלם שעוסק ברכילות, חדשות, כלכלה ועוד כל 
כך הרבה נושאים ותתי נושאים. התקשורת היא הדבר הפתוח והמכיל ביותר שאמור להיות קיים ועקב כך אמורה כביכול להיות נקייה מהטיות בכל תחום שבו היא עוסקת כולל תחומי הצהובונים שגם הם נחשבים עיתונות לכל דבר על אף שנאה של הרבה מאוד אנשים לתחום הזה.
בתוך כל הבלאגן הזה שנקרא "תקשורת" יש עשרות סוגי מדיות שדרכם אנו ניזונים בנושאים השונים כמו עיתונים טלוויזיה רדיו בלוגים ואפילו סתם פוסט בפייסבוק אחרי יום עבודה ארוך, ומה תפקידנו פה? לדעת לעשות את הסינון למה שמעניין אותנו ולמה שנראה אמיתי ומה שנקרא Fake News שכולל הרבה מאוד מידע סתמי, שקרי או מוטה לצד מסויים כך שצדדים אחרים לא מוצגים לאנשים.
כל זה הזכיר לי את ג'ורג' אורוויל סופר מוכר שעסק בספריו בביקורות חברתיות על תופעות פסולות שחלקן קשורות לשליטה אבסולוטית של גורם מסויים על התקשורת והוא מעביר לנו בספר שלו "1984" שהיה ספרו האחרון שנכתב בעקרון על הדיקטטורות של אותה תקופה אך תקף גם להיום את נושא השפעתה של הספרות והעיתונות על רעיונות שמתפתחים במוחו של אדם ומתבשלים עד לכדי מהפכה ועד כמה גופים שלטוניים ותאגידים וכ'ו פוחדים מאוד שיתפתחו רעיונות שיפגעו בהם(אפשר לראות הרבה תאגידים בישראל שאוסרים הקמת איגודי עובדים מחשש למרד אך נאלצים לבסוף לאפשר עקב החוק המתיר התאגדות עובדים), ספר= רעיונות וכמובן שהספר מקצין את כל הסיפור אך בהחלט ניתן להעריך את הניסיון של אורוויל לעורר בנו יותר מחלחלה אלא רצון לשינוי.
אז בעצם למה שנמשיך לראות חדשות אחרי נושא הFake news והתחקירים המוטים?
כי אין ברירה, זוהי הדרך היחידה לצרוך מידע שחלקו כן שימושי עבורנו ויכול לעזור לנו ובכל מקרה בהרבה מקרים יש תכנים חדשותיים ותחקירניים כמו "יצאת צדיק", "כלבוטק" וכן הלאה שכן באים לטובת הצרכן ולטובת האזרח ועושים את עבודתם בצורה די נאמנה למטרה לשמה הם הוקמו וכך גם תוכניות כלכלה כמו "תוכנית חיסכון" ותוכניות סאטירה כמו "ארץ נהדרת" שעובדות קשה כדי שמצד אחד הם יצליחו להציג את השלטון במערומיו בדברים בהם הוא שוגה ומצד שני לשמור על גבולות אדומים של חופש הביטוי ולא לחרוג מעבר, וקשה מאוד לראות מתי הגבול בין חופש הביטוי לבין הסתה ועבירה על החוק מיטשטש לגמרי כי הגבול לא באמת כל כך ברור.
ומה עם תאגיד השידור הציבורי?
היתרון של תאגיד השידור הציבורי לעומת חדשות 2,10 ו20 הוא שהוא לא אמור להיות כפוף לאף גוף לא פוליטי ולא עסקי, הוא נחשב ממלכתי וממומן על ידי הציבור בלבד ולא בידי בעלי הון ולכן לעומת ערוץ 2 10 ו20 שכפופים למממנים שלהם ולתאגידי ענק של מיליארדרים השידור הציבורי כביכול אמור להיות חף מקשרים שיכולים להטות את מה שהוא משדר וכך לתת לו את היד החופשית לבקר שחיתויות בשלטון, בתאגידי ענק, ואת מה שביניהם לעתים אך האם זה קורה בפועל? עד כה השידור הציבורי עושה את עבודתו נאמנה והוא כן מציג את כלל הצדדים ואני מקווה שימשיך לעשות כן ולתת לנו את מה שהרבה מאוד עיתונים תחנות רדיו וערוצי טלוויזיה מנועים מלתת עקב הקרבה לצד שלישי(פוליטיקאי, מפלגה, חברה או תאגיד).
