ביקורת: White Day

אם אוכל לומר את האמת במקרה הזה אני ממש אבל ממש לא טיפוס של משחקי אימה אך בכל זאת החלטתי לתת הזדמנות לז'אנר משחקי האימה אחרי שפספסתי מאות משחקי אימה מעולים(Emiliy Wants to Play, Outlast 2 הם דוגמא טובה) והתחלתי להכנס אליו במשחק שדווקא מגיע אלינו מהמזרח הרחוק ומזכיר לי כמה היפנים מוכשרים בלהפחיד אנשים ובדיוק כמו בגרסה המקורית היפנית של The Ring שהייתה מפחידה גם משחק האימה הוא כזה.
"משחק אימה חייב jumpscare כדי להפחיד" זה משפט ששמעתי מאות פעמים ונושא הjumpscare אומץ בחום ע"י משחקים רבים ביניהם כמובן Five nights at freddy's ובעצם הוא הפך לסמל של הפחד במשחקי אימה אבל כבר בהתחלה של white day(שיצא כבר ב2001 ובשנים האחרונות נבנה מחדש שופר ועודכן והותאם לקהל המערבי) הבנתי שמספיק עיצוב מתאים, אווירה מלחיצה ומוסיקה מאיימת כדי להפחיד ואוי זה פשוט מדהים מה שעשו ובהחלט white day הוא מפחיד יותר או כמעט מכל משחק וסרט שאי פעם ראיתי(מצטער מר קרוגר) מז'אנר האימה וזה מוביל אותי לומר שהיפנים הם האבא האמא והאחות הקטנה של עולם האימה במיוחד לאור התרבות שלהם שמכירה בהרבה דברים שהתרבות המערבית אוסרת או לא משתמשת בהם.

הילד שהביא ממתקים וקיבל רוצח?
אם נצלול לתוך סיפור הרקע אנחנו משחקים ילד חמוד מאוד שמגיע לבית הספר בשעת ערב חג המתנות על מנת לשתול ממתקים עבור אהבת נעוריו אך כמה רגעים לאחר שסיים נטרקים תריסי בית הספר והוא נשאר תקוע בתוכו ובמסגרת זאת עינו להתחיל לשחק לחפש רמזים, לעבור פאזלים שונים ומאתגרים ויותר מזה להימלט בהתגנבות ומבלי להיחשף מרוחות קטלניות והשרת הרצחני של בית הספר וזה בהחלט לא סיפור שגרתי ולא משהו שאנחנו מכירים מלפני כן ובהתחלה כשרק התחלתי לשחק פשוט עצרתי את עצמי ולא הרגשתי מוכן לשחק אך כדי להתגבר על זה בסוף החלטתי לשחק ונשאבתי לסיפור המפחיד והמוזר שהמציאו החבר'ה של sonnori.
אחד הקונספטים שאימצה המפתחת הוא סופים מרובים כלומר ביכולתכם לבחור סופים ולא להתקבע לסוף אחד שלא בטוח עד כמה תתבאסו ממנו או תאהבו אותו זה קונספט אמיץ ולא קל לאמץ אותו שכן ככזה שמציע סופים לא בהכרח שכל הסופים אם בכלל יהיו מספיק טובים, אמינים או כתובים טוב ונראים טוב כמו שמצופה ממשחק בסגנון שכזה.

גרפיקת אנימה איכותית במיוחד
הגראפיקה של המשחק כמו ברוב משחקים של חברות יפניות מזכירה אנימה ומוצגת לפנינו בצורה היותר מרשימה שראינו בזמן האחרון ואישית הרשימה אותי מאוד במיוחד האווירה הכל כך דיכאונית שהיא משדרת ויחד עם זאת מעבירה את המסר המפחיד כמשחק אימה. העיצוב כולו כולל הטקסטורות נראים בfull hd באיכות גבוהה אומנם לא הדור הבא אבל בהחלט מספיק טובה שלעצמה וכמובן גולת הכותרת בהתאם למראה היפני סטייל אנימה של המשחק ונוסיף לזה גם את התאורה שבמשחק שמשתלבת מעולה עם הטקסטורות והעיצוב הכולל של המשחק, הפירוט של כל חלק במבנה מעבר לטקסטורות פשוט מאוד וגם מספיק וכלל החדרים והאביזרים וגם המבנה כולו שם מתרחש המשחק משדרים לנו מסר קטלני ומפחיד מאוד כמו שרק היפנים מסוגלים לעשות.

בסופו של יום
בסופו של יום המשחק עבר שיפור ממה שהיה והוא בהחלט מרגיש מפחיד ברמה המצופה וכשמדובר ביפנים ובמשחקים שלהם הכל אפשרי ולמרות שמצד אחד זה החידוש יכל להכשל ומצד שני להצליח הוא משלב הכל מהכל ומצליח להעביר את מה שבסופו של יום הוא נועד להעביר וכששיחקתי בו בהחלט פחדתי מאוד, הרגשת הבדידות גורמת לך להשתגע, לחשוב מאיפה המכה תבוא ומה אפשר לעשות כדי להמנע ממוות או מהקטע האימתי.

אנחנו עושים את מירב המאמצים להגיע לבעלי זכויות היוצרים. אם ראית משהו שפוגע בזכויות היוצרים שלך ו/או מישהו מטעמך אנא פנה לעמוד צור קשר ודווח לנו על כך.

רוצים לקרוא עוד?

מי אני?

עומר אוקון

עומר אוקון

עומר אוקון, בן 24 שגר אי שם בצפון. סטודנט לתקשורת, גיימר,
תולעת ספרים ומכור לסרטי אימה. העיתון הוא הסרט האהוב עלי.

מה אתם חושבים? מוזמנים לשתף אותנו

מה קוראים היום?