הם חוזרים גדולים יותר חזקים יותר והסיפור? לא השתנה אז קבלו בתשואות את 16 הענקים(קולוסאיי בתעתיק לאנגלית) שעושים קאמבק ברימייק היישר מהPS2/3 לPS4 והריעו למשחק Shadow of the Colossus שחזר ובגדול להוביל אותנו שוב למסעו של וונדר גיבורנו בעולמם המטורף והגדול של הענקים במטרה הירואית להציל את אהובתו בעזרת סוסתו האמיצה אגרו ובעזרת אומץ ליבו. אנו חווים פרץ של רגשות ביחס לבחורה המתה, להריגת הענקים, לאגרו סוסתנו האמיצה והדרך אליה ארוכה ומלאת מכשולים,אז אחרי הקדמה זו מה בעצם דעתנו על המשחק שעבר מקונסולת הפלייסטיישן 2 ל4? בואו נראה.
לחלק גדול מהאנשים בניהם בני נוער וילדים השם פומיטו יואדה לא יאמר כלום אך לכל האנשים שנולדו בזמן מהפכת הגיימינג המואצת(החל משלהי שנות ה90') ושחלקם גדלו על ברכי קונסולת סוני פלייסטיישן 2 ו3 ובחרו לשחק משחקים טיפה שונים ולא בהכרח מהמיינסטרים השם הוא אגדה לא פחות, פומיטו יואדה הוא במאי משחקים, אמן ומעצב המשחקים יפני מוכשר שהביא לעולם יצירות אמנות בדמות משחקים רגועים ודי שלווים ולצד זה עם אקשן מסויים ומסוג טיפה שונה, בין העבודות שעברו תחת ידיו ניתן למנות את ICO המצויין, Shadow of the Colossus מלא האקשן וכמובן משחק ההרפתקאות המעולה The Last Guardian.
אם יש משהו שחשוב לציין פה לכל האנשים שיחשבו ש3 משחקים לא יכולים להפוך אדם לאגדה אז פה ניתן לומר שהם טועים ושכמות המשחקים הללו היא אומנם לא משמעותית כמותית(לעומת EA לדוגמא) אך הרעידה שגרם פומיטו לעולם הקונסולות ביצירות האיכותיות שלו זה בהחלט סיטואציה שאפשר להגדיר חד פעמית וייחודית מכל בחינה ובזכות זה פומיטו הפך לנכס הכלכלי כמעט הכי חשוב של חברת Sony ולאחריה genDesign .
המשחק Shadow of the Colossus יצא לראשונה לPS2 בשנת 2005 וגרף תגובות נלהבות מקהל הגיימרים וסכומים נכבדים נכנסו לכיסם של יואדה, חברת סוני והחברה המפתחת והמשחק אף הוגדר לאחד מהמשחקים הטובים של כל הזמנים בזכות ההליכה שלו בדרך הייחודית לו והרעיון המקורי והמצוין שהביא לעולם ומספר שנים לאחר מכן לאחר יציאה קונסולת הPS3 יצאה אף גרסת HD לקונסולה שהראתה לנו שיפורים גרפיים מסוימים כמו טקסטורות חדות יותר אך כל זה כבר עבר והיסטוריה כי ב7 לפברואר 2018 לאחר מספר שנות פיתוח יצאה גרסת רימייק חדשה לגמרי שנבנתה מההתחלה בתקציב יותר גדול וגרפיקה חדשה לגמרי כולל תמיכה בHDR ו4K אך באמת שפרט לכך המשחק נשאר כשהיה והבסיס שלו לעומת הבסיס של המשחק מתקופת פלייסטיישן 2 זהה כמעט לחלוטין אבל צריך להודות זה בהחלט נעים לרכב לאופק כשברקע העולם היפהייפה שבנה יואדה בעיצוב מחודש שנראה מרשים כולל הרים שמתנשאים למאות מטרים, ביצות ונחלים, דשא ואדמה ואיך לו הענקים שמתנשאים לעשרות מטרים ובעצם כמעט כל פרט ופרט.
גרפיקה דור 5?
ראשית המשחק נראה מדהים מכל בחינה החל מהטקסטורות של ההרים ושאר חלקי היבשה וכמובן המים והביצות ועד לקולוסאיי אדירי המימדים והיכולת של המשחק לפעול בHDR ובטכנולוגיית 4K מוסיפה המון למשחק שעד לפני מספר 13 שנים כשרק יצא לראשונה נראה לא משהו מבחינה גרפית ויצא עם נתונים שהושוו ביחס ליכולות החומרה של הקונסולות בתקופתו וכשהגיעה סוף סוף ההזדמנות לתיקון שלו עבור הגיימרים חובבי המשחק ומעריצי יואדה התיקון בוצע בצורה מושלמת ובמקום לקחת את המשחק ולשפר אותו הוא נבנה מחדש ובתקציב כפול ולמבחן התוצאה – קיבלנו את המוצר המושלם עבורנו הוא בהחלט דומה אבל שונה והפעם התענוג הצרוף עולה כשמסתובבים בעולם העצום שנבנה ובזכות הזווית שהמפתחים נתנו על הדמות הראשית וונדר אנחנו זוכים להסתובב בעולם ולראות את גודלו ויופיו העוצר נשימה בדרכנו אל היעד הבא.
אם נתעמק טיפה יותר נשים לב גם לשיפור אדיר המימדים שגם הדמות הראשית וונדר, האישה המתה שאיתו, סוסתו הנאמנה וכמובן הקולוסאיי קיבלו, בהחלט שידרוג גדול וכעת מאוסף טקסטורות מולבש שנראה ישן ומבאס קיבלנו אותם במלוא הדרם כשהם חדים יותר מפורטים הרבה יותר ואין מילה רעה שאפשר לומר על השיפור שעשו להם וזה בהחלט גורם לך לרצות לשחק ולהלחם בענקים שנראים ממש טוב בלי להגזים אפילו לא בקצת.
מה אם הסיפור, חייבת להיות עלילה לא?
בפועל יש עלילה מאוד פשוטה שמספרת על גיבור בשם וונדר שמגיע רכוב על סוסתו אגרו לעולם אפל ומוזר שסך כולו מאוכלס בשישה עשר ענקים ובחיפוש אחר דרך להחיות את אהובתו(?) הוא מתחיל לשמוע קולות של דמות בשם דורמין שמבטיחה לו שעבור חיסול 16 הענקים היא תחזיר את הבחורה המתה לחיים ובצעדים קשים ונואשים הוא מחליט לצאת למסע המסוכן ולהרוג כל אחד מ16 הענקים שכל אחד מהם יותר קשה מקודמו והחזרה הביתה לא בהכרח מובטחת האם זה הסוף? לא בהכרח כי המשחק מציב לכם כל פעם אתגר חדש כלומר אפשרות לשבור שיא זמן בהריגת הענקים וקביעת שיא בלחימה בענקי ברמות קושי שונות, מציאה של Easter eggs, מציאה של חפצים מוזרים ואיתור של מזבחים שונים בכל העולם והיד עוד נטויה.
זו בהחלט עלילה פשוטה ושהזכירה לי בקצת את עלילתם של משחקי רטרו מפעם ששלחו אותנו לעבור מסלולים או להרוג יצורים שלאחריהם נקבל מה שהובטח לנו או שנצליח להציל דמות אחרת אך פה האתגר הוא גדול כי עלינו לסייר בעולם ולחפש אחר הענק הבא שנצטרך להרוג, לנסות להגיע אליו ולאחר מכן להתעמת איתו כשיתרון הגודל שלו מהווה קושי לא קטן(גם על מצב "קל" למי שרק התחיל לשחק בפעם הראשונה).
המשחקיות אותה משחקיות לטוב ולרע
המשחקיות במשחק המחודש באמת פשוטה ולא אמורה לסבך ובחלק מהפעולות שאתה עושה במסגרת שלה היא בהחלט יכולה להיות מדהימה וריאליסטית ביחס למשחק הקודם כולל המקשים ומה שמסביב והבסיס שלו נשאר אוטו דבר – את מחזיק ברשותך חרב לאיתור הקולוסוס והריגתו,קשת וחצים להיעזר בהם למטרות שונות וישנם שני ברים המסמלים את החיים ואת אחוז היכולת שלך לאחוז בחפץ עד שתאבד את האחיזה(לדוגמא מהקולוסיי) בהחלט הבסיס הפשוט ביותר אך למרות הכל היא עדיין מכילה אלמנטים לא קלים להבנה ולא מקלה על השחקנים בחלק מהדברים והנקודה היא שלעתים זה נעשה דווקא במכוון כדי להקשות על השחקן(כמו הצורך להחזיק כפתור כדי להמשיך להתלות על הענקים והחומות) אך לעתים הסירבול שלה נובע ממקומות אחרים חלקם תקלות ובאגים וחלקם מערכת קצת מיושנת וכל זה בהחלט ויכול לעשות לשחקן בלגן שלם, דוגמא לכך היא כשאתם הולכים על המסך אתם מוצגים במרחק יחסית רחוק כשמסביב מציגים לכם את העולם המרשים אך בתזוזה ימינה שמאלה או בעצם לכל כיוון בעזרת הסטיקים הדברים טיפה יותר מסתבכים כשהמצלמה לעתים משתגעת והפוקוס נעלם וזה מקשה במיוחד כשאתם על הסוסה בזמן רכיבה ליעד או שכשאתם מנסים לשחות אתם בהחלט תתבאסו ותקבלו אולי גם עצבים על השחייה הכל כך איטית שלו בסגנון שלא נראה לי שאף אדם אי פעם שחה בו, אבל אלו בהחלט לא הדברים שצריכים לעצור אתכם מלשחק במשחק כי לאחר כמה וכמה שעות משחק וכמה קולוסיי מתים אתם תכנסו לעניין וכן תתרגלו אפילו בטיפה למערכת של המשחקיות ואולי אפילו תהנו ממנה ותלחמו באתגר שהיא מציבה מה שבטוח אל תתנו לה לעצור אתכם מלהנות מהמשחק.
הפסקול הכי טוב שתשמעו במשחק מחשב Ever?
אם יש משהו שיגרום לתשבוחות גדולות עבור המשחק הגדול והמצויין הזה זה הפסקול הייחודי ואם אפשר לומר מרגש בצורה שלא תיאמן, הוא כל כולו נכתב עבור המשחק והובא בחלקו מהמשחק הקודם ובין קטעי האקשן עם הפסקול הקצבי לרגעי הדרמה הרגישים עם הפסקול האיטי הרגוע והעצוב אם באתם לשחק במשחק מן הנדרש שתקשיבו ברקע לפסקול המתנגן ובאותו רגע אתם עלולים לדמוע או להפך להרגיש את האדרנלין זורם לכם בדם בצורה מטורפת וממריצה שתגרום לכם לקחת את הדמות טיפה יותר ברצינות, היחס שלי למשחק השתנה כשהקשבתי לפסקול והתרגשתי, כאבתי, שנאתי, כעסתי ויותר מכל הזדהתי עם הדמות והמטרה שלה אך כמו בכל דבר בחיים גם פה יש "שני צדדים למטבע" ובמקום לשמוע פסקול ניצחון לאחר הבסה של ענק הפסקול השקט האיטי והעצוב התנגן וההרגשה הרעה התפשטה מצד אחד המטרה שלך היא להחיות לבסוף את הבחורה וכדי להגיע למטרה צריך להרוג את הענקים ומהצד השני הענקים לא עשו דבר פרט להאבק בניסיון שלך להרוג אותם, איפה הצדק פה? קשה להחליט אבל הפסקול בהחלט עשה עבודה נהדרת והמעורבות הרגשית שנגרמת בגללו בהחלט גדולה פי כמה ממה שחשבתי שאפשרי שייגרם מגורם כמו מוסיקה, בהחלט לא חשבתי שאי פעם אראה משחק שהפסקול שלו הוא אחד החלקים החזקים שלו ביחס לשאר האלמנטים שהוא מביא.
לסיכומו של דבר, אם בא לך אווירה אפית ושונה ולשחק באחד מהמשחקים הטובים ביותר שייצא לכם לשחק בחיים תנו צ'אנס למשחק שיצר מיינסטרים משל עצמו וגרם לעולם הגיימינג להריע לו על הסגנון הייחודי והיכולות המדהימות שלו ושלל האופציות המגוונות אז Shadow of the Colossus בשבילכם, הוא מכיל את כל מה שצריך כדי להנות ממשחק ויותר מזה אווירה ייחודית ומרשימה של מסע אדיר מימדים בעולם זר למען מטרה נעלה וחשובה וגורם לכם לחשוב קצת פנימה.
