הדבר הראשון שעלה לי כששיחקתי בSecert of Mana הוא שאני כנראה מדמיין אבל אני באמת בסדרת אנימה שבה אני משחק את הדמות הראשית והאמת? ההרגשה די מגניבה, המשחק מביא אותנו לשחק גיבור בדרך להציל את העולם ממפלצות ששוחררו לעולם כשהוצאנו חרב מאבן(מישהו אמר אגדת המלך ארתור?) ואומנם יש דימיון בין המשחק לסיפור בקטע של החרב באבן ושל המכשף אבל פה ההשוואה נגמרת ואנחנו מוצאים את עצמנו בעולם אנימה ענקי נלחמים במפלצות במטרה להגיע לניצחון, אז מה דעתנו על המשחק? בואו נראה.
המשחק "Secret of mana" יצא לאור בפעם הראשונה ב1993 והיה אחד ממשחקי סדרת "מאנה" האהובים ביותר בייחוד במדינת המקור הלא היא יפן וכעת לאחר לא מעט שנים ועבודה יוצא המשחק המקורי בגרסה מחודשת בגרפיקת 3D חדשה באותו עולם ובאותה הרגשה מדהימה כמו במקור, אם נעבור קצת על העלילה היא תרגיש לנו כמו סדרת אנימה סטנדרטית רק שאנחנו השחקנים הראשים.
אם נדבר קצת על העלילה אז אנחנו מתחילים את המשחק בהסבר על הכפר פוטוס כחבורת נערים ועלינו לציית להוראות של הזקן החכם שלהם(בערך כמו המכשף מרלין מאגדת המלך ארתור) ולא להסיג גבול במקום בו טמון אוצר מסוכן שעלול להביא חורבן על הכפר. אנחנו משחקים את אחד הבנים שמעד ונפל לתוך האגם, שם אנחנו מוצאים חרב חלודה משובצת באבן ותוך שאנחנו מודרכים על ידי קול חסר גוף, אנחנו מושכים את החרב ופותחים את השער למפלצות המסוכנות שמגיעות אט אט לכפר מגורינו. הכפריים מפרשים את הוצאת החרב כאות מבשר רעות לחורבן הכפר ומגרשים את הנער שאנחנו משחקים מהכפר פוטוס לנצח. אביר שפגשנו במסענו בשם Jema/ג'מה מזהה את החרב שבידינו כחרב מאנה האגדית ומעודד אותנו להפיח חיים ולהציל את העולם בעזרת לחימה במפלצות וביקור ב8 מקדשי MANA הפזורים בעולם.
מלך היופי של משחקי האנימות? חד משמעית כן
המשחק מוצג בפנינו לראווה ונראה מצויין, הוא מצוייר בסגנון היפני המוכר ונראה חד במיוחד, צבעוני ומושך כמו הסדרות היפניות רק ב3D ובהחלט מה שמוצג לנו במשחק גרפית זה לא המראה השגרתי והדי רגיל שהתרגלנו במשחקים שיוצאים בדרך כלל הפעם העולם גדול ויפה ממש מרתק ועיצוב הדמויות הוא עם אותה חזות מצויירת עם העיניים הגדולות השיער הפרוע והגוף הקצת לא פרופורציונלי שמוכר לנו היטב מהאנימות היפניות. אם עושים השוואה בין המשחק המקורי משנת 1993 למשחק בגרסה המחודשת אפשר לומר שהגרפיקה בהחלט שופרה פלאות, הטקסטורות החדשות והחדות בגרסת הHD שלהם נותנות למשחק מקום של כבוד ברשימת המשחקים המצויירים היפים ביותר וגם הסגנון שעבר מדו-מימד לתלת מימד נעשה בצורה חלקה ומושקעת שלא מותירה מקום לספק כמה היוצרים התכוונו לתת לנו מוצר איכותי ויפה בעולם גדול שנראה מרשים.
וכעת ניגש לדבר על שתי הדברים שבלעדיהם המשחק היה מאבד את זה לגמרי ואלו הם הסיפור והסאונדטרק/מוסיקה, שתי המושגים האלה בעולם הגיימינג היום הם חלק חשוב בנוסחה של משחק להצליח ואם אתם לא מעריצי משחקי FPS אלא דווקא משחקי תפקידים-עולם פתוח-יפנים אז אתם בהחלט תתחברו לסיפור שמוגש לנו בשתי שפות שהן כמובן יפנית ואנגלית ומביא אותנו לעולמו של הגיבור שבמטרה לכסות על טעותו יוצא למסע חוצה יבשות במטרה להשמיד את מקור הרוע והמפלצות שמאיים על כפרו שממנו גורש אך מה בעצם אפשר לומר על הסיפור שהוא די סטנדרטי? שהסיפור בהחלט עובר פיתולים משמעותיים ומרגשים עם אקשן והדיאלוגים הקולחים והמעניינים בינינו לבין שאר הכפר ובינינו לדמויות אחרות בכל עולם המשחק וכמובן השינויים שאנחנו עוברים תוך התקדמות במשחק שכן יגרמו לנו כשחקנים להבין את מקומנו בעולם המשחק ואת הצורך שלנו להגן על שמנו ועל העולם מפני המפלצות כי בכל זאת אנחנו ה-גיבור, האיש הכל-יכול שעל כתפיו מונח גורל העולם.
הדבר השני שאווירת המשחק תלויה בו תלות לא מבוטלת זה הסאונדטרק והמוסיקה של המשחק שבכל פעם מחדש נדהמתי מהסימפוניה המרגיעה,המלחיצה,המרגשת והמעציבה שמנוגנת לי באוזניות וגורמת לי להלחץ כשתוקפים אותי, להזיל דמעה כשקרה לי מקרה כמו הגירוש מהכפר, להתרגש כשהחלטתי לקחת על כתפיי כגיבור של העולם את האחריות להלחם במפלצות שמאיימות על הכפר שלי אפילו שגורשתי ובהחלט אי אפשר לדמיין את פרץ הרגשות שמשחק כל כך פשוט יכול לגרום לך ובאמת שפעם אחרונה שהרגשתי משהו מסאונדטרק של משחק היה כשיצא Shadow of the Colossus וזה מכניס אותו לרשימה של משחקים שמפתחי המשחק לקחו בחשבון כמה הלב של המשחק הוא לא רק היופי שלו או המשחקיות אלא גם איך הוא נשמע ועד כמה קיצוני או פשטני הוא נשמע ומידת ההשקעה שנעשתה בעבודה על הסאונד ובחירת המוסיקה. שאפו גדול ליוצרים.
המשחקיות היא באמת אחד מהגורמים המשפיעים לכמות שחקנים במשחק ולכמות הביקורות החיוביות וחיוביות מאוד שמשחק מקבל כלומר מדובר בגורם מאוד בסיסי ומדובר בעיקר בעד כמה היא מסובכת או בעייתית או עד כמה היא פשוטה ומובנת עם בעיות מינוריות עד לא קיימות, במשחק הזה נעשתה עבודה פשוטה בתחום זה ואפשר לחוש כמה התאמצו להביא לנו משחק פשוט בלי תוספות מיותרות ומסובכות וזה מתחיל בתזוזה של הדמות ובתפריט הבקרה והשליטה עליה שמכילה את המשימות, הגדרות המשחק, חפצים אישיים וקסומים של הדמות וכן הלאה הכל בנוי בצורה מוכרת נוחה ומובנת שלא תרצד לכם בבעייתיות בעין כמו בהרבה משחקים שכן חוטאים בכך וכך גם הUI הפשוט שפשוט מוצב על המסך במקומות של מפריעים לאף אחד ובצורה משתלבת לגמרי.
נושא האינטלגנציה המלאכותי הוא נושא די חשוב לדבר כשמבקרים משחק כזה – שמתי לב שגם האינטלגנציה המלאכותית של הדמויות היא פשוטה ובמקרה של האינטרקציה עם הדמויות האנושיות חוץ מהתקדמות של מספר צעדים פיזית בדו-שיח שלנו איתן וכמובן קול הדיבוב(Voice Acting) שלהן לצד בלוק טקסט בהחלט אין באמת במה להתעמק ולא תמצאו אותן פונות אליכן מעבר או פותחות את הפה(פיזית גם כשהן מדברות איתכן), ולגבי המפלצות? זה הזכיר לי טיפה את הAI של סופר מריו רק שכשאתה מתקרב אל המפלצות הן זזות לעברך כאילו נמשכות על מנת להכות בך ולהרגך אך מעבר לזה אין התקדמות משמעותית והפשטות מובהקת אך זה לא בהכרח רע וזה תלוי אדם האם זה מאתגר או לא כי במשחק הזה הסיפור מפצה גם על הפשלות הקטנות.
לסיכומה של ביקורת…
הרבה זמן לא שיחקתי משחק שלקח אותי לעולם אחר, לתרבות אחרת והכניס אותי למצב שבו אני מרגיש רגש למשחק וזה הוכיח לי פעם נוספת(אחרי Shadow of the Colossus) שהתרבות היפנית ויוצרי המשחקים בתעשיית הגיימינג היפנית הם הרבה יותר ממוכשרים וחזקים בתחום ממה שמתארים בעולם המערבי ובין כל משחקי המחשב שהם מוציאים ישנם את המשחקים שמנצנצים לנו בעין וכשאנחנו משחקים בהם אנחנו מבינים, באמת מבינים כמה הכישרון פשוט נוזל מהתעשייה ובהחלט שהיהלומים היפנים כמו Secret of mana שווים את המחיר שמשלמים.
