לפני 23 שנים יצא לו סרט פנטזיה עם רעיון די מקורי לזמנו בשם "ג'ומנג'י" עם הקומיקאי המצליח רובין וויליאמס, הסרט סיפר לנו על אודות אלן פאריש שבזמן משחק קופסא בשם "ג'ומנג'י" נבלע לתוך המשחק וחיכה שם שנים רבות עד ששוחרר חזרה כשהפעם הוא מבוגר יותר ומרוחק מאוד מחיי הציוויליזציה, ב20 לדצמבר 2017 יצא סרט שמגדיר את עצמו המשך לסרט המקורי אך האם המצב הוא כזה וג'ומנג': שורדים בג'ונגל הוא מה שחיכינו לו כל הזמן הזה? בואו נבדוק.
במקרה כזה שמדברים על סרט שמגדיר את עצמו המשך ויצא 23 שנים אחרי הסרט המקורי חשוב להבין מה השתנה בו ומה הקו שהוא בחר לקחת קרוב או רחוק מהקו של קודמו ובמקרה הזה הסרט לקח אותנו רחוק יותר מהשאיפה של הסרט המקורי ובהבדל כל כך נראה לעין מביא לנו עלילה שהקשר שלה לסרט המקורי מאוד מקרי והוא אומנם סרט חביב, מצחיק לעתים ומלא הרפתקאות אבל הוא לא מתקרב לתמימות, לטירוף והצגה מלאת ההומור שהביא לנו ג'ומנג'י המקורי עם הטירוף של רובין וויליאמס ושותפיו לסט קירסטן דאנסט(כן מרי ג'יין ווטסון מספיידרמן) ובראדלי פירס ובכוונה הדגש הוא על רובין וויליאמס שמבחינת עשרות אלפי אנשים הוא אליל בעולם הקומדיה.
הסרט מציג לנו 4 בני נוער חלקם מקובלים חלקם לא שנענשים כל אחד על מעשיו(העתקת שיעורים, משחק בפלאפון בשיעור וכ'ו) ומקבלים ריתוק שבמהלכו הם מנקים את מרתף בית הספר ומגלים משחק מחשב ישן וינטג' עם השם ג'ומנג'י טבוע עליו ומחליטים להכניס אותו לקונסולת המשחקים הישנה שהייתה חבויה לה שם בין העתיקות וברגע שהם מתחילים ובוחרים לעצמם אווטאר(דמות) הם נכנסים ליער ומגלים שעל מנת לצאת מהמשחק עליהם לעבור שלבים שבסופם יחזירו את עין-היגואר לפסל על מנת להציל את עולם המשחק, בהחלט נראה שבמאי ויוצרי הסרט בחרו לקחת את הסרט צעד אחד רחוק מקודמו ולהכניס את הדמויות אל תוך השיגעון והטירוף בדרך קצת יותר אגרסיבית ודי צפויה.
עלילה צחוקים ומה שביניהם
אם נביט אחורה לסרט המקורי נראה שם השתלהבות יצרים בזמן ההפקה שלו שגרמה ליוצרי הסרט ולשחקנים להפוך אותו לפרוע חסר מעצורים עם אפקטים די מגניבים עלילה סבוכה והכל במתווה מובן שמכניס אותנו למשחק המוזר והדי הזוי שנקרא ג'ומנג'י אך הסרט החדש לוקח אותנו צעד קדימה למקום שלא בהכרח נרצה להיות בו במיוחד לאור העניין שהסרט המקורי היה סרט לילדים ונוער שהכיל תמימות וקסם עם פיסת הפחד שתפורה בעלילה שלו מראשיתו ועד סופו.
העלילה המקורית הייתה קו אחיד – אתם מזיזים את קוביות המשחק, הדמות שלכם זזה ונוחתת על אחת המשבצות ואתם נחשפים למה שמוטל עליכם בין מתקפת עטלפים מטורפת על העיר ובין שאיבה מוגזמת לג'ונגל רחוק הכל היה אפשרי ומאתגר וחשוב לומר גם לא צפוי ובמקרה הזה העלילה מכניסה אותנו ישר מתחילתה לעולם של ג'ומנג'י כשהמשימה היא לעבור שלבים בשביל לצאת מהמשחק והכל משום מה לא בתוך משחק הקופסה המקורי אלא בתוך משחק מחשב הנושא את שם המשחק המקורי, ניתן להבין את ניסיונם של צוות ההפקה והכותבים לשכתב את הסרט לימינו אבל מצד שני הקסם שהביא למסך בסרט המקורי היה מה שדחף אותו להפוך לסרט מוכר ואהוב(על אף הביקורות הצוננות שקיבל) עד היום.
השחקנים וקווין הארט
המשחק מביא לנו שתי קאסטים שונים לאותם תפקידים האחד מה"חיים האמיתיים" והאחד מעולם המשחק ודווקא הקאסט השני הוא זה שברובו עושה את העבודה הדי טובה אם אפשר לומר, אפשר לומר שהם לא מושלמים לסרט המשך של ג'ומנג'י אבל זה בכיף יכל להיות סרט הרפתקאות מהסגנון רק בשם אחר, דה-רוק(דווין ג'ונסון) עושה עבודה נהדרת שוב בתור השרירן רק שהפעם הדמות שהוא משחק היא בעלת אופי הפוך לגמרי לאופי של דמויותיו האגרסיביות והמגניבות ואנחנו זוכים לראות אותו משחק את דמות החנון ואני יכול לומר ש"הלבשת" אופי הדמות הזו עליו היא לא הדבר החכם לעשות עם שחקן כמו דווין ג'ונסון והיא לא מתאימה כל כך ליכולות המשחק שלו ולדמויות שהוא משחק בדרך כלל.
שתי הדמויות הנשיות בסרט גם הן בהכרח לא הכי קשורות לשחקניות/שחקנים אך החיבור פה הוא כן נסבל ונסלח, במקרה זה הדמויות הנשיות נהפכו בין רגע לדמויות כל כך הפוכות חיצונית ופנימית למה שהן באמת, הדמות הנשית הראשונה נכנסה לנעליה של לוחמת קומנדו המומחית לאומנויות לחימה ויכולות הרקדה מוזרות(למה??) והשניה לתוך גוף של דמות פרופסור גברית שמן ומוזר בתוך המשחק ואפשר לומר שמפיו של "הפרופסור" יוצאים מרגליות בצורת הומור יוצא דופן שכתוב בצורה שנונה ואפשר לומר חכמה שמפילה מהכיסא ושיתוף הפעולה הפורה ביותר שלו שמניב לנו את רוב רגעי הצחוק בסרט הוא דווקא עם לא אחר מ…
קווין הארט הנהדר שבהחלט קשה שלא לשבח אותו על הדרך שבה הוא מפיל אותנו כל רגע ורגע מהכיסא וצחוק גדול שמתגלגל באולם הקולנוע שובר את השקט והריכוז שלנו בסרט, כמו בלא מעט מהסרטים שהשתתף בהם גם פה הוא בהחלט מחזיק על הכתפיים שלו סרט שלם שיכל ליפול לתהומו השעמום על אף רגעי האקשן הרבים אבל לא סתם נבחר אחד הקומיקאים המוצלחים והוא עושה עבודה מצויינת ו"שובר" את הסרט בדרכו שלו עם כל בדיחותיו השנונות, הקול המצחיק במיוחד שלו והאופי ההזוי במיוחד שלו.
לסיכומה של הביקורת…
אומנם הסרט לא מתקרב למקור אבל הוא מספק סחורה מעניינת וסגנון משלו לסיפור של ג'ומנג'י ועל אף חסרונם של השחקנים המקוריים והעלילה הדי לעוסה הסרט בהחלט יעביר כמה שעות של פנאי וכיף ויכול בקלות להיות הסרט החם של הקיץ הקרוב, הוא כנראה לא סרט לאוסקר אבל הוא עושה עבודה מצויינת והסצנות שבהן תראו את קווין הארט בשילוב עם ג'ק בלאק הן בהחלט סצנות גאוניות שיפילו אתכם מהרגליים כי בכל זאת זה ההומור הקווין הארטי ששולב לדו שיח מחוכם ומצחיק שנמשך לאורך רוב הסרט(אה כן וגם דה-רוק לא רע לפעמים בסרט הזה).
