הנחיתה על הירח התרחשה ב1969 וכעת היא התרחשה שוב בסרט ״האדם הראשון״ הדרמה החדשה שבוימה על ידי דמיאן שאזל ומחזירה אותנו לתקופה הקריטית של ״המרוץ לחלל״ בין שני מעצמות העל ארצות הברית וברית המועצות, אז האם הסרט הוא יצירה קולנועית חד פעמית? בואו נראה.
הסרט ״האדם הראשון״ מבוסס על ספר באותו שם(First Man) של הסופר ג׳יימס הנסן וכמובן על אירוע הנחיתה שהתרחש בשנת 1969, הסרט הוא עיבוד דרמטי במיוחד לאירוע הגורלי והמפורסם שבו אחרי המירוץ לטיסה הראשונה לחלל החל המירוץ להנחית את האדם הראשון על הירח וניכר שניסו לתת מימד ריאליסטי במיוחד בתוך כל הדרמה ולשוות לדמויות ולגופים בסרט את אותה תחושת לחץ שחוו כלל הגופים והאנשים שעסקו בפרוייקט אחד גדול וחשוב – הנחיתה על הירח.
השאלה האם הבחירה ברקע הדרמטי כמוביל העיקרי בסרט וכזה שהוצמד לסרט מתחילתו ועד סופו הייתה בחירה נכונה הייתה שאלה שמבחינתי נשאלה לאורך כל ההקרנה, אני בהחלט מבין את ההחלטה לשלב את הדרמה האישית של הנפשות הפועלות במקביל לדרמה ולאקשן שאפפו לאורך הסרט כל טיסה וכל נחיתה לחלל ובחזרה אך כשזה מוכנס בצורה כל כך מורגשת ובולטת כאילו חתכו כמה סצנות שונות וחיברו בסדר אקראי וחלק מהסצנות הציגו לנו דרמה שכאילו נתלשה ממקום אחר זה נותן הרגשה מאולצת ובאמת פוגם בתוצר הסופי אך לשמחתנו ההרגשה המבולגנת הזו הורגשה בעיקר בתחילתו ולאט לאט הוכנסה לפרופורציות והפכה לכמעט ולא מורגשת וכשהגענו לאמצע הסרט כבר הבנו על מה מדובר, מי הנפשות הפועלות ונכנסו קצת יותר למאורעות החשובים בסרט – ההכנות לנחיתה על הירח.
המעבר מעלילת דרמתית ויבשה לעלילה עניינית וממוקדת
סרטי דרמה הם ז׳אנר שמאוד צריך להקפיד בבימוי, כתיבה ובמשחק בהם ובמיוחד כשמדובר בדרמה היסטורית ויתרה מכך לא מספיק להביא לעולם ״יצירת אומנות״ זוכת פרסים או בעלת ביקורות משבחות בפסטיבלים אלא חשוב להביא לקהל סרט נגיש, פרוייקט שיהווה שילוב של הצד היצירתי – אמנותי ושילוב של הצד המעניין והעממי למחצה, כזה שגם לפשוטים שבאנשים הוא יצליח לדבר ולהבהיר את הנקודה המהותית בו או להביא אותנו לידי הזדהות עם העלילה והדמויות.
אני לא אוכל לומר שהסרט ״האדם הראשון״ עמד במשימה הזו בכל הכוח כי כסרט שנמשך קרוב ל3 שעות הוא בהחלט קצת כבד ואני אישית ממליץ לשתות כמה כוסות קפה במיוחד כשאתם מתכוונים לצפות בו בהקרנות ערב\לילה, הרגשתי כאילו חצי ממנו היה מריחת זמן שמטרתה למשוך אותנו עד לרגע החשוב כלומר לחצי שבו התרחש כל האקשן ובין המראה\נחיתה למבחנים ומיונים לתפקיד האסטרונאוט הראשון על הירח היו די הרבה קטעי דרמה ודיאלוגים שחלקם ריגשו וחלקם פשוט היו שם בשביל להשלים את התסריט, הדיאלוגים אכן כתובים טוב גם החלשים שבהם לא מאכזבים לגמרי אבל כשאתה נכנס לסצנה במיוחד כזו דרמטית ומנסה להבין את מהלך העלילה דרכה ולאחר כדקה הסרט עובר לסצנה במרכז נאס״א זה בהחלט יכול לקטוע ולפגום ביכולת ההבנה והחיבור לסרט וחבל שכך כי לסרט ולשחקנים שלו בהחלט יש מה להציע במיוחד(בכל זאת ראיין גונסליג) ומה שבאמת חבל הוא שדווקא הגרנד פינאלה, הסצנה שהייתה אמורה להיות שיאו של הסרט וגם זו שאמורה לסיים אותו בתחושה טובה של ״הנה, חבר׳ה עשינו את זה״ הסצנה של הנחיתה הראשונה על הירח והצגת היכולות והעוצמה גם בתחום חקר החלל של מעצמת על הפכה להיות רגע כל כך קצר כאילו לא מדובר בשחזור של הסיפור האמיתי אלא בסרט על נחיתה שגרתית על כוכב שכבר נחקר לכל ומכל כיוון וראוי היה לתת לרגע הזה שהיה משמעותי לארצות הברית בכלל ולעולם כולו בפרט קצת יותר יחס וקצת יותר זמן מסך כי בכל זאת לא מדובר ברגע שגרתי אלא ברגע היסטורי שחלמו ועמלו שנים בשביל להגיע אליו והשאלה היא איך מלכתחילה ניתן היה לקצר את הרגע הזה?
קאסט דרמטי שראוי לאוסקר
על הקאסט הנבחר יש לי הרבה תשבוחות לומר ולמרות שחלק מהדמויות באמת לא היו מעניינות, חלקן שיחקו את תפקידן בצורה נאמנה ומצויינת ואפשר היה לחשוב שהן אלו שחוו את האירועים והדילמות שאפפו את הדמויות כי כל אחד ואחת מהשחקנים ששיחקו הביא את הדמות שלו לקצה היכולת ולא יכולתי לבקש שחקנים טובים יותר או דרמטיים יותר, הסתכלתי עליהם ועוד מלכתחילה ואשכרה הצלחתי להאמין להם, לבעיות ולצרות שלהם וגם לרגעים השמחים והעצובים והם שיחקו בצורה מרשימה ומעוררת אמפתיה ורגשות ולסרט דרמה זה מעולה.
ראיין גוסלינג הוא בהחלט אחת ההפתעות של הסרט ולאורכו פשוט הרגשתי את הדמות שהוא משחק ניל ארמסטרונג כדמות הדומיננטית מחד אך שבורה מאידך כלומר היכולת שלו לקחת את יכולות המשחק מצד אחד לדמות של ה-טייס והאסטרונאוט הראשון ניל ארמסטרונג כאדם המוביל שהולך להטיס את הטיסה הראשונה לירח בכל מחיר ומתמודד עם ההתגברות על מכשולים רבים ומפחידים אך מצד שני אירועים אישיים שהם לכאורה השוליים שבאירועי הסרט אך דווקא מצליחים לנגוס ביכולות שלו לשלוט בעצמו ובצוות שלו וכמובן לתפעל הכל בצורה מקצועית ולשים את האישי הרחק מהפן המקצועי וזה פשוט זה, הוא עושה זאת בגדול ומרגישים בזה לאורך הסרט ולטעמי ניל ארמסטרונג היה גאה באדם ששיחק אותו יותר כמעט 50 שנה אחרי האירוע האמיתי.
גם קלייר פוי ששיחקה את רעייתו של של ניל ארמסטרונג ג׳אנט מוסיפה המון ומשחקת את הרעיה המושלמת של ניל כשבתור דמותה עליה בתור רעיה להתמודד עם הילדים , עם בעלה ועם החשש וחוסר היכולת לדעת מה יצפון המחר והאם הם ישובו לחיות כמשפחה או שמא ניל הלך ואיננו יחזור, יכולת המשחק של האישה הדאגנית והאם החששנית נראת כה טבעית והחיבור שלה השחקנית לדמות נראה ממש מושלם והתוספת הזו לסרט היא תוספת מתאימה ומצויינת כדרך לעורר עוד אמפתיה ורגשות מתפרצים אצל הקהל הצופה בסרט בקטעי הדרמה.
פסקול האוסקר של הורוויץ?
בשביל סרט דרמה טוב צריך מרכיב נוסף וחשוב ביותר ומדובר במוסיקה וסאונדטרק ובהכללה נקרא לזה פסקול והפסקול פשוט קיים ובולט במיוחד ב״אדם הראשון״ ובשפע והכל בניצוחו של המלחין ג׳סטין הורוויץ, ההשקעה הנראת לעין גם בתחום הפסקול בסרט דרמה היא השקעה חשובה שמוסיפה לאווירה ביחד עם התסריט, הבימוי והמשחק.
אם נשים לב טוב – טוב נבין שהפסקול הוא גם מה שיכול להציל סרט רע מכישלון, לעלות על נס וכמה נקודות בונוס סרט איכותי ולעשות פלאים גם במצבים בהם איבדנו קצת עניין בחלק מהקטעים או בסרט כולו ופה מדובר בסרט שברוב הזמן עושה את העבודה והפסקול של הורוויץ בהחלט מוסיף לו נקודות בונוס ואולי גם משלים את הנקודות שהסרט איבד או יכול היה לאבד בעקבות מה שהתסריט הרס והחסיר בחלקו ועל זה ולג׳סטין הורוויץ מגיע שאפו ענק ומנקודה זו אוכל לומר שהסרט לא קיבל רק איש פסקולים וסאונד סבבה שעושה מה את שעובד אלא איש אומנותי ויצירתי שלא סתם זכה בסרטים בהם לקח חלק בעברו בפרסים נכבדים כמו אוסקר ומועמדויות לפרסי גרמי וגלובוס.
לסיכומה של ביקורת…
לפני שאתם בוחרים ללכת לצפות ב״אדם הראשון״ תשתו כמה כוסות קפה ותתכוננו לקרוב לשלוש שעות של דרמה שמתחילה בבלבול גדול ונגמרת בקול הצדעה גדולה לרגע האנושי ששינה את ההיסטוריה לעד ובזה הדרמה ההיסטורית ״האדם הראשון״ עושה את זה ובגדול, אל תתנו להרגשה הראשונית לגרום לכם להבהל ולהתרחק מסרטים מסוג זה אלא לחבק אותם ולתת להם את ההזדמנות על אף הקצב האיטי היחסי לסרטים אחרים כי בכל זאת מדובר בדרמה משובחת עם שחקנים מצויינים וסיפור אמיתי אנושי ומרגש שהיה צריך קו קצת יותר מדוייק וקצת יותר מעניין בתחילתו וקצת יותר יציב לאורכו.
