שנה נוספת שבה אנו מציינים את נפילתם של חללי מערכות ישראל ושאליהם הצטרפו עם הזמן גם נפגעי פעולות האיבה הנוראה שתקפה את ישראל בכל 71 שנות קיומה ואת בניה ובנותיה שנפלו בעת ההגנה על היישוב העברי – היהודי עד שנת הקמתה, משפחות שכולות רבות ומעל 23,646 נופלים בכלל מערכות ישראל ובכלל פעולות האיבה שחלו במדינה לאורך שנות קיומה ואפילו קצת קודם לכן. טור מיוחד.
כל שנה ושנה אנו מציינים את נפילתם של בנים ובנות העם, בניה ובנותיה של מדינת ישראל יהודים ולא יהודים, עשרות פעולות איבה הוקדשו להכחיד את מדינת ישראל הקטנה מהמפה, מדינה שגודלה כגודלו של גרגיר אורז, העברנו מסרים של שלום וקיבלנו מסרים של שנאה, אי השלמה עם קיומנו ורצון להכחיד את אחד השרידים, העמים היחידים שנשארו מהעת העתיקה. שרדנו עשרות ניסיונות השמדה, הגליה והתבוללות לעתים עם הנשק אחוז בידינו וחייל עברי שומר על חומת מדינתנו ולעתים כאנשים זרים, גרים בארץ לא לנו שבה ניסינו להיות כעם אחר, בהסוואה מתמדת, החוויה הנוראה שחווינו ב12 שנות המלחמה הנוראה עשתה חסל לחלומות הורודים של השתלבות וגרמה לנו לנקודת מפנה, נקודה שהציונות המדינית דיברה עליה עוד בעשורים האחרונים של המאה ה19 ובשנת 1948 קיבלה תוקף רשמי והכרזה רשמית של הכרה הן מצד העולם והן מצד חלק גדול מיהודי העולם שהבינו – זו מדינתנו, זו ארצנו, זו המלחמה האמיתית שלנו.
מדינת ישראל קמה על חרב ומגל, הישוב העברי בישראל סבל מאורעות נוראיים לאורך קיומו וגם לאחר הכרזתה של הממשלה הזמנית על מדינת ישראל, המדינה שתהווה בית וחומה לכל יהודי העולם באשר הם שם. מלחמות רבות, מבצעים אינספור, טרור מסוכן ואידיאולוגיות שוצפות ורצחניות כולן ככולן ניסו למחוק אותנו אך אנחנו עוד כאן מודים על כך לבנים ולבנות ששמו עצמם כמגן וחרב בינינו לבין מי שמנסה לחסלנו, עלינו גם להתוודות ולבקש את הסליחה על כך שלא הצלחנו להציל את מי שלהם אנחנו חייבים תודה, אומנם הם עשו זאת מאהבת הארץ ואהבת העם(עם אחד, עם ישראל – גם כשמדובר ביהודים וגם כשמדובר באזרחי ישראל הלא יהודים שהקריבו עצמם כמובן) אך הידיעה על כך שהם הלכו בדרך נוראה שכזו, דוגמת שני שותפים לחדר בצבא שכאחים היו בשלוש שנות השירות ואיבד האחד את חברו, את אחיו לשירות בלחימה נוראית בידיעה שאינו יכול להשיבו והמבט לאחור של מה היה קורה אילו היה נמצא הוא במקומו פשוט מכרסמת בנשמות הטהורות ביותר.
אז אומנם לא מדובר במשפחה ביולוגית אלא באנשים שבגיל 18 קיבלו נשק לידם והפכו לשותפים לאוהלים או לחדרים, אך החברות העזה שהתפתחה ביניהם, הקשר העמוק שנוצר מתוך המלחמה ומתוך ההקרבה הוא לטעמי כאהבת דוד ליהונתן, קשר אהבה בלתי נראה של אחים מבחירה, אנשים שמתוך השנאות והמלחמות הפכו לאנשים מלאי תקוות ורצונות, משפחה של אנשים ולא של דתות, עדות או מעמדות – אחים לחיים.