מעטים מאיתנו חושבים על מה יקרה אילו נפסיד או אילו יקרה לנו משהו, עד כמה זה ישפיע על המוטיבציה שלנו ועל האמביציה בחיים ואומנם כולנו חושבים שאנחנו חזקים וגיבורים אך כולנו פגיעים בעקבות סרט אחד נחמד וקטן הצלחתי להכנס לפרופורציה הנוגעת לחיים
הסיפור התחיל בתאריך 31 לאוקטובר 2003, ילדה כישרונית בת 13 בשם בת'אני המילטון התאמנה בגלישה בדרך לתחרות 
גדולה בה חשקה לנצח ולהביא לעצמה תואר ראשון ולהוכיח לעצמה את מסוגלותה, בעת שהיא התאמנה בגלישה תקף אותה כריש נמר ותלש את זרועה השמאלית, פה בעצם חשבתי תחילה "ילדה בת 13 איבדה את היד זהו הלכו חייה" אך לאחר שקראתי את סיפורה האישי וראיתי את הסרט אודותיה הבנתי – החיים לא נעצרים גם לא אחרי דבר נורא שכזה.
לעומת רובנו המוחלט לבת'אני היה את כל הפריבילגיה לשקוע בדיכאון עצמי ולהרגיש חוסר מסוגלות אך מה שנגלה לעיני בסיפורה הוא הנחישות שהפגינה על אף הקשיים, אכן היא הייתה בדיכאון כמה חודשים אך השתקמה במהירות וקטפה תארים באותו תחום בו זה קרה לה. היא עברה קשיים שהוערמו עליה בקצב מאז אותו אסון עם הכריש אך זה לא עצר את חלומותיה הגדולים והרחוקים והיא עברה מסך מפרך להגיע לאן שרצתה.
למה אני כותב על זה בעצם?
בתקופתנו אנו יש לנו את נוהג הפינוק והעצלנות, אני בהחלט מסכים שלהתפנק לפעמים זה לא רע גם בתור נער גם בתור חייל וגם בתור איש קריירה בן 30 וזה סך הכל הצורך הבסיסי בתשומת לב, הלחץ שאנחנו מפגינים מחליש אותנו מול אסונות כאלה שעלולים לצוף לנו מעבר לפינה, שוב אני חוזר למילה פרופורציה כי זו המילה שאנחנו צריכים להשתמש בה כדי לתאר את איך שאנחנו לוקחים את חיינו ואת סביבתנו, להסתכל ימינה שמאלה ולהבין שמה שקורה לנו זה לא סוף העולם וגם מתאונות שכאלה צריכים להפיק את המירב ובמקום לשקוע בתחושות אובדניות לקחת את עצמנו בידיים.
איך אתה בטוח שמה שכתבתה נכון גם לגביך?
אני לא בטוח ואני לא יודע איך אגיב במקרה כזה ומבחינתי כל דבר רע שיקרה כן יהיה לי קשה לקבל את זה ולהבין את המציאות
החדשה שעלולה להווצר לי אך אני שואף לאידיאלים מסוימים, כאלה שיחסנו אותי מהדיכאון והתחושות הרעות ויתעלו את כל האנרגיה הזו למקומות יצירתיים יותר וטובים יותר, אדם שמחליט שקרה לו אסון וזהו הלכו חייו הוא לא יותר מ-ותרן הוא פשוט מוותר על האפשרות לשקם את חייו וכולכם תתפלאו כמה תעצומות נפש יש לאדם שבאים לידי ביטוי לא בהכרח ביום יום אלא בשעות קשות אסונות ותאונות, כשאתם מראים לעצמכם ותרנות על דברים פשוטים אתם מענישים את הנפש שלכם מחלישים ומכשילים אותך וביום בו תזדקקו לה היא לא תיהיה שם בשבילכם ותגן עליכם כמו שיכלה.
חשוב לי פשוט להבהיר לכם – תהנו מהחיים תנצלו אותם עד תום ותטרפו את העולם כל עוד אתם יכולים, אל תתנו למכשולים להפיל אתכם אף פעם.
"אין מורה ואין מחנך כייסורים גדולים וכצרות גדולות"
~א.ד גורדון~
