עברו יותר מ40 שנה מאז החלה תקופת הסרטים שכונו בפינו "סרטי בורקס" ובמשך העשור שבו הם שלטו בקופות קיבלנו סרטים עממים, מצחיקים ומלאים בכל סטריאוטיפ וכל עדה אפשרית, מדהים. בפוסט הזה נחלוק קצת כבוד לסרטים שהביאו לנו ציטוטים בלתי נשכחים וחיוכים רחבים.
"כבר שעה שאני מחפש את הים, לא יכלו לשים שלט קטן "ים?", "מי מתעסק? זה מיקו" ו"באמת כבוד הרב, מה אומר ומה אדבר, מרוב לימוד תורה הוא שוכח לאכול! הוא רואה קציצה, נדלק עליה" הן רק חלק קטן משלל הציטוטים המוכרים והמוצלחים מגל הסרטים שכבשו את ישראל בין שנות ה60 לאמצע שנות ה80 וסחפו מאות אלפי ישראלים להרפתקאות מלאות צחוקים, טעויות בסגנון מלודרמתי קומי כשבין הכוכבים שזכינו לראות בסרטים הללו היו זאב רווח, יהודה ברקן, יוסף שילוח, יפתח קצור, יהונתן סגל, צחי נוי, שלישיית "גשש החיוור" ועוד עשרות כוכבים בסגנונות שונים מצחיקים יותר או פחות וכמובן כולם תוצרת כחול לבן כשהמטרה ברורה מאוד – להביא לקהל הומור יותר ישראלי ותרבות יותר ישראלית שתראה את ישראל הצעירה על כל גווניה וכל אנשיה ומה יש לומר? הצליח להם ובגדול וכשרוב הסרטים הופכים לסרטי קאלט מוצלחים ואהובים שמשודרים ומצוטטים עד היום אין מקום שלא היה רוצה לנצל את ההצלחה רבת השנים שלהם ואת העניין שקיים בהם כבר שנים רבות.
מה הפך את סרטי הקומדיה הללו להצלחה מסחררת ומה הקשר שלהם לשוטר אזולאי?
סרטי הבורקס יועדו מלכתחילה אך ורק לקהל הישראלי כשהם מכילים הומור ישראלי מאוד וסיטואציות ישראליות ולא נועדו לחצות את גבולות ארצנו כי בכל זאת לא כולם בהכרח היו מצליחים להכנס לראש של עם שאת רוב החוויות והסיפורים שלו בסרטים הללו הוא חווה במשך בסך הכל לא הרבה זמן מאז קומה של המדינה והצליחו די במהרה להפוך לסנסציה ולסיבה ליצור עליהם אומנות שתיקח אירועים יום-יומיים תעוות ותקצין אותם בשביל להביא לקהל הישראלי את מה שהוא רוצה – חוויות יום יומיות מוגזמות ומטורפות כמו חיבור כאחים בין מבוגר לנער או ריצה מטורפת אחרי שיק בלי כיסוי ואחרי כלה מיועדת כשבדרך קורות כל הטעויות האפשריות ובצורה המצחיקה וההזויה ביותר עם תגובות שרק פה היו מבינים אותם, ואם אפשר להוסיף לרשימה גם סרט מילואים מוגזם עם החבורה המוגזמת ביותר שנראתה על הבמה ועם במאי גאון אז מה טוב? כנראה שהכל.
ובין כל סרטי הקומדיה ההזויים זכינו להנות גם מדרמות מרגשות שהפכו לנו את הלב כל פעם שראינו אותן ובראשן עומד סרט דרמה מדהים בבימוי אפרים קישון ובמשחקו מעורר ההשראה של האיש והאגדה של עולם הבמה והקולנוע בישראל שייקה אופיר, סרט העוסק בשוטר לא יוצלח שנעשה לבדיחה בעיני חבריו לתחנה, מפקדו ואפילו עברייני העיר שחומקים כל פעם תחת אפו ואם כל זה לא מספיק הוא מתחיל להתראות עם זונה שהייתה תחת מעצר ועומד תחת איום הפיטורין מתפקידו כשוטר מקוף וכל זה קורה על שום ובגלל ליבו הרחמן והטוב שרואה בפושעים, בזונה וגם באדם המפגין בני אדם אנושיים הזקוקים ליחס הוגן וחם על מנת לעזור להם – לא סתם הסרט המדהים הזה עמד בשורה אחת עם סרטים מצליחים אחרים אשר התחרו על הקרב לסרט שיזכה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, משהו מיוחד יצא תחת ידיהם של קישון כבמאי ושייקה אופיר כשחקן הראשי וכשהקאסט שצורף לשניהם היה כה חם ומדהים אין פלא על הצלחת הסרט הזה ושלא לומר על השיר הבלדה לשוטר עד כמה ריגשה בסצנות שהוכנסה וכמה תרמה לנו לבכות ולהתרגש ביחד עם השוטר המסכן.
האם הקולנוע של היום יכול להתחרות בסרטי העבר?
אני יכול רק להניח שהוא יכול לנסות ולעשות את הצעד שיוביל אותנו לדרגת מעצמת קולנוע הוליוודית בסגנון ישראלי אסלי אבל הסיכוי לקחת אותנו לימי התמימות הקולנועית בישראל כמו שהובלנו על ידי במאים כמו בועז דווידזון היא בהחלט עבודה קשה כי כשרואים את הסרטים והתמימות שהם משדרים לנו קשה מאוד שלא לראות בהם יצירת אומנות שמציגה לנו איך המדינה הייתה בשנותיה הראשונות ועד כמה אבסורד היה לחיות במצב שבו חיו לעתים תחת צנע(סצנות הקשורות לשוק שחור), רכישת מוצרים כמו קרח ונפט מרוכל ברחוב ואפילו אלטעזאכן על עגלה וסוס ועם שלל מוצרים למכירה בזול שמסתובב ברחובות של המושבות הצעירות והערים הרעננות זה מציג לנו בראש תמימות של מדינה ולטעמי גם את התקופה של לפני שהתחיל המירוץ לקידמה של ישראל.
איפה הקולנוע שלנו היום?
יצאו עשרות סרטים איכותיים, מצחיקים, דרמתיים עם שחקנים מוכשרים ובמאים מוכשרים ואי אפשר שלא לתת לנו את הקרדיט על כך שהם לא מנסים להיות חיקוי זול של מה שהצליח וקדם להם אלא נותנים משב רוח רענן משלהם לכל המוכר לנו מהקולנוע הישראלי וזה ראוי להערכה מאוד כי הקל ביותר היה לקחת נוסחה מצליחה ולהשתמש בה שוב ללא היכר אך הם לקחו צעד לכיוון שלהם והבינו שסרטי בורקס היו תקופה מצליחה ומעניינת בקולנוע שלנו שדעכה עם התקדמות התקופה וכעת הגיע הזמן להשוות את עצמנו קצת לקולנוע העולמי בשביל להגיע לטופ של הקולנוע ולהשתוות באיכויות ובכמויות וכמובן המטרה החשובה ביותר – להביא אוסקר ראשון הביתה ויש בידינו המסוגלות הזו זה רק עניין של זמן.
באמתחתנו במאים מוכשרים כמו רועי פלורנטין, רובי דואניאס, אהרון קשלס ונבות פפושדו ועוד עשרות כאלו והתקווה הגדולה היא שהרמה תמשיך לעלות ושנוכל לומר שאנחנו גאים ממה שהקולנוע הישראלי מוציא תחת ידיו ושפסטיבלים ברחבי העולם ימשיכו לשבח את תוצרתנו גם בקולנוע כי אין יותר כבוד מלהצליח בעוד תחום שתופס חלק נכבד בין תעשיות שונות בכל העולם ובמיוחד כשהוא רווחי כמו התחום הזה.
