רוב הילדות שלנו סיפרו לנו סיפורים ואגדות כאלה אם בסיס ריאלי אפשרי וכאלה שהקשר ביניהם לבין המציאות הוא אך ורק המסר שלהם ובהחלט שרוב הילדים נהנו מהם מאוד בעיקר מהעלילה המופרכת ברובה כמו הסיפור של עמי ותמי או אולי היפה והחיה ואפילו אלאדין מסיפורי אלף לילה ולילה ולכולם מכנה אחד גדול – כולנו מכירים אותם ואוהבים אותם.הרבה אגדות עם או אגדותיהם של האחים גרים, הנס כריסטיאן אנדרסן, אגדות ערב(אלף לילה ולילה) וכן הלאה נכתבו על ידי אותם אנשים שגם עבדו קשה כדי להפיץ אותם והרבה גם נלקטו מהתרבות העתיקה של המדינות עצמן ואף אחד לא דמיין אז שהן יתפסו תאוצה כזו גדולה בעולם ויהפכו לסרטים, סדרות או יקבלו המשכונים ספרותיים שחלקם טובים חלקם לא.
עולם האגדות בנוי ברובו על נוסחאות מובנות שעוצבו ע"י כותביו, מלקטי האגדות או כאלה שהושרשו כמו שהן בתרבות:
הנוסחה בהרבה מהאגדות(בעיקר כאלו של האחים גרים) קבועה כמו אגדות על נסיכות שסובלות מטרגדיה או סיטואציה לא נעימה(סינדרלה,שלגיה) וניצלות בסוף מהעוני ומהסבל ע"י נסיך יפה תואר בצורה הכי אופטימית שיש(גימיק זה נלקח גם לעולם משחקי המחשב בתחילת דרכו כמו מריו והאגדה של זלדה).
עוד נוסחה היא אגדות שמנסות להעביר מסר חשוב כמו אגדותיו של הנס כריסטיאן אנדרסן שהיה חלוץ בנושא האגדות לא פחות מהאחים גרים כמו אגדותיו בגדי המלך החדשים, הברווזון המכוער וכן הלאה שחלק ממטרתן הייתה להעביר מסר הומני של קבלת האחר והצורך להסתכל על פנימיותו של האדם ולא על חיצוניותו ולא ללכת אחרי הטיפשות.
יש שיגידו שהרבה מאוד אגדות הן בעצם מסר רציני בצורה טיפה יותר מעודנת כמו כיפה אדומה שאם ננתח סיפרותית נוכל להקביל לאזהרה ללא ללכת עם זרים ושכיפה אדומה סימלה אובייקט מיני בעצם וזה על קצה המזלג
מה בעצם אפשר לומר אז על הסיפרות המקצועית יותר? היא פחות חשובה?
הסיפרות המקצועית היא דבר חשוב לא פחות מאגדות ומכניס לנו פרופורציות בצורה עמוקה יותר ואם נלך אחורה נמצא מאות רומנים וסיפורים עצובים ושמחים שלא קרו אבל הבסיס שלהם יציב במיוחד עקב ההתבססות שלהם על המציאות וביניהם נמצא את הספר שהוא בהחלט לא פחות מאומנות של ויקטור הוגו "הגיבן מנוטרדאם" שמכיר לנו את קוואזימודו שאין אדם שלא מכיר את הסיפור הטרגי שלו וסיפור אהבתו לאזמרלדה שנאסר על שניהם רק כי היה שונה ולא התקבל בחברה. גם הספר על אוליבר טוויסט של צ'ארלס דיקנס שגם הוא מציג לנו גיבור עצוב שנולד לתוך העוני ומראה מה אדם מוכן לעשות וכמה הוא מוכן להקריב מחייו כדי לשרוד.
עד כה הוצגו גיבורי התרבות העממיים שלנו כמו כיפה אדומה, שלגיה סינדרלה וגם אגדות שמשלבות מוסר גבוהה ולצידם גם הסיפורים הטראגיים שאין להם מסר שמשפר את המצב עבור הדמויות אך נועד להכניס בנו את המסר
אז מה בעצם הפך את המוכר לנו למצליח? ואיך זה הגיע לידיים של דיסני?
אפשר לומר שזה קרה די במקרה ותפס תאוצה בעיקר בקרב ילדים כשהמסר של כל אגדה יכול להשתמע לכל כך הרבה פנים וההצלחה שלהם נבעה מחידושי הסיפורים ומתוספות ושינויים שהוכנסו בכל דור דור מה שגרם לאגדות לעבור מפה לאוזן ולהתפתח מעבר למה שצופה כשהן רק נכתבו לראשונה ובין התפתחות תרבותית של עם ניתן היה לראות כמה הסיפורים הללו משתרשים בתרבות ותופסים נפח ומקום של כבוד בתרבות כמו היפה והחיה בתרבות הצרפתית או הברווזון המכוער שיצא בדנמרק, וכשהתחיל תהליך הגלובליזציה הבלתי נמנע הסיפור החלו לרוץ אט-אט בין מדינות, תרבויות ועמים והפכו להצלחה כבירה שסחפה אותם גם לעולם הקולנוע ובייחוד המצוייר כשדיסני אימצו לחיקם עשרות אגדות כמו אלאדין, כיפה אדומה, סינדרלה ועוד…
הצלחה לא קטנה למה שנחשב עד לפני מאות שנים ליצירה טרייה ודי חדשנית שבסך הכל שייכת לתרבות מסויימת וכשזה נוגע לכל העולם היא בסך הכל די שולית וההצלחה הכבירה שלהן בייחוד בקרב ילדים ניתן היה לומר שסופרים כמו הנס כריסטיאן אנדרסן היו יכולים להתגאות במה שהיצירה שלהם עשתה לעולם ועד כמה היא השתרשה בעשרות ומאות תרבויות שונות ומשונות כשכל אחד פשוט נהנה להקריא את הסיפורים לילדיו או אפילו לשקוע בעצמו באיזו אגדה שתעביר את זמנו ותכניס אותו לעולם קסום שבו זאב יכול לדבר או שבו קיים בית שעשוי כולו מממתקים שם חיה מכשפה.
