זהו טור דעה מיוחד שדי קשור לתהליך שאני עברתי ואני מאחל לכם לחוות אותו במיוחד לאנשים הקרבים ליום שחרורם והיו רוצים לפתוח את הראש לעולם שמתחת לאפם ויהווה שינוי מרענן ושגרה קצת אחרת למה שהתרגלו עד אז, אתם מוזמנים לקרוא עד הסוף – משחרור לשחרור.
ב8 למרץ 2018 כלומר לפני כחודשיים וקצת השתחררתי משירות ארוך של 3 שנים בהם תרמתי את שלי ואת תרומתי לצה"ל ולמדינה כמו כל אזרח בישראל והגיע היום בו פושטים את המדים וחלאס לאזרחות אך אם יותר לי לציין זאת גם יום השחרור היה יום לא פשוט גם מבחינה אישית וגם כי הייתה הפסקת חשמל דווקא ביום שבו היינו צריכים להשתחרר(רגיל לצה"ל 😉 ), מבחינה אישית השחרור מצה"ל הוא יום תמיד משמח שבו פורקים מעלינו את עול המערכת שהטילה עלינו עשרות משימות כל חיל בתפקידיו המרובים והמגוונים אך הכירה לנו בית שני שבו כולם מתקבלים לא משנה מי הם, מי הם היו ואיך הם מתנהגים כי ברגע שאתה מתגייס אתה שם חלק מהמערכת הגדולה והמסורבלת שמכילה או יותר נכון מנסה להכיל את כל מי שנכנס תחתיה וביום שבו אתה משתחרר הרגשות והגעגועים בעיקר לחבר'ה ולצחוקים וגם לשעות שבהם מסליקים כמה צ'וקולוקים(ממתקים וחטיפים) או כשמתעוררים ב4 בבוקר כשהגוף עוד חם ומתגעגע למיטה ולשעה הנורמלית ושומעים את המפקד צועק צ'וקו להוריד וזה הסימן – אתה בצה"ל חבר אין זמן למותרות.
והנה הגיע יום השחרור וכמו שאומרים משתחררים פעם אחת וכעת אתה אדון לעצמך ובאחריותך הפרנסה, המגורים, המיסים לתשלום ובעצם כל אורחות החיים שהורגלת כשהיית לפני הצבא ובמהלך הצבא עוברים 180 מעלות וכעת צריך לבחור לאן מכאן? אוקי כאן מתחיל הסיפור הקצר והדי משמעותי עבורי וכזה שאני מקווה שתקבלו גם על עצמכם ותבינו כמה זה מדהים ומעניין שילמד אתכם שיעור או שניים לחיים.
לאחר שחרורי מצה"ל לקחתי לעצמי מספר שבועות בבית להתארגן על כל מה שצריך, לעשות ראיונות עבודה, סידורים של אנשים בני 21 משוחררים והדבר הגדול מכל היה חתימה על חוזה שכירות לשנה ומעבר ממגורים עם ההורים למגורים לבד וזה בהחלט לא היה צפוי או החלטה קלה לקחת את המוכר לי לזרוק לפח וללכת BIG TIME על חלום להתקיים בעצמי ומעצמי ולתת את הדין לטובת שיקולים שיעזרו לי בצעדים הראשונים כאזרח ובצעדים למשך שאר החיים ולאחר שהחלטתי ללכת על עצמאות כלכלית ולעבור את הגשר זה בהחלט נעשה קל יותר ופחות מעורפל כשיש תמיד את הטווח טעויות שעושים בתחילת החיים האזרחיים וזה לא בהכרח הדבר הרע אלא יותר הדבר הבונה שנותן לך את היכולת להתעמת עם עצמך מה לעשות ואיך לעשות ולהתחשבן על דבר שנעשה והיה שגוי או לא מדויק כמו שציפית מלכתחילה – זה מדהים ומעורר אצלי הרבה מאוד תובנות אולי אפילו יותר מכל הרוחניים שחוזרים מהודו אחרי שחיפשו את עצמם ובמיוחד לאור זה שאני גם עובד בעבודה שהיא כיום עבודה לחיים ולא בהכרח כדי לחסוך נטו לטיול הגדול או כל דבר כזה או אחר אלא יותר דאגה לחיים האזרחיים לטווח הארוך ופחות לכאן והעכשיו.
מטרת הסיפור הקצרצר והתובנות שהוסקו ממנו היא לעודד אתכם כנוער/חיילים/משוחררים או אפילו סתם אזרחים שכבר עברו מזמן את גיל השחרור ורוצים להכיר את עצמם יותר ולאו דווקא באמצעות טיול ארוך לדרום אמריקה, הודו או תאילנד אלא דווקא באמצעות שינוי אורח החיים ומעבר לעצמאות מכל הבחינות במיוחד בחיים לבד/עם בת זוג והפלה של כל העול שלך על עצמך ולא בהכרח להתחלק עם הורים או בני משפחה והכל כדי להבין את ההתנהלות הראויה והרצויה, לדעת לבחור בחירות ולקבל את העניין שחלקן ואפילו חלקן הגדול הוא לא מהבחירות הגאוניות או הנכונות שיכולת לעשות אך אתה לא מתחרט עליהן כי הן נעשו עד אז בלב שלם ובידיעה על הסיכונים או המגבלות של אותן החלטות ביחס לאחרות.
אז כן בחרתי לצאת מהבועה ששהיתי בה מיד אחרי השחרור כולל לעבור להתגורר בקיבוץ(החלטה חשובה ומשמעותית), להתחיל לעבוד בעבודה משמעותית ורצינית, לטייל בא"י ולפתוח את הראש מעבר להסתכלות העצמית וזו ההחלטה אולי הטובה ביותר שיכולתי לקחת או במילים אחרות הסיכון הכי טוב שלקחתי בחיי ושממנו לא אברח ועליו לא אתחרט בחיי כי בחרתי לנסות אורח חיים אחר שונה ומיוחד עם אנשים טובים ומיוחדים שהופכים את השהייה ברגעים האלו למהנה מאוד, האם גם אתם תיקחו רגעים כאלה בחיים? תהמרו על הכל.
