סרטי מדע בדיוני הם כנראה אחד הז׳אנרים הבולטים בעשרות השנים שהז׳אנר קיים ומכיל בתוכו סרטים מצליחים וקופתיים לצד סרטים כושלים הן כסרט או הן כי הם נפלו אי שם בין הכיסאות, בתוך הז׳אנר נמצא לו במקום של כבוד רב סרטו של רוברט זמקיס – בחזרה לעתיד – שעושה את מה שהוא מבטיח בצורה הטובה ביותר ולמרות שהוא נוצר אי שם ב1985 ועומד חלקית בלבד במבחן הזמן, זה מובן מאוד למה הוא הפך לסרט פולחן לחובבי הז׳אנר. לביקורת המלאה המשיכו לקרוא.
אין עוררין על כך שהקבלה של סרטי בחזרה לעתיד ובמיוחד הראשון שבשטרילוגיה יותר ממובנת, הם עושים כבוד לסרטי המד״ב גם לכאלו שיוצאים היום ואף מעבר לכך, עלי אישית נחתה ההבנה הזו לאחר שהכרחתי את עצמי לשבת ולצפות על אף החשש שהיה שבמקרה הגרוע ביותר ארדם חשש שהתבדה לאחר כמה דקות של צפייה ובמקום זאת פשוט נכנסתי עמוק לעומק העלילה ונהנתי מעבר לכל חשש ובהפתעה גמורה הבנתי כמה הסרט הושקע על ידי רוברט זמקיס ושאר צוותי ההפקה והשחקנים שלקחו בו חלק ובעצם למה לא? הוא מקורי, לוקח אותנו לעולם שבערך הרבה דברים אפשריים וכמובן עושה מחווה לאחת הסצות האייקוניות של הראינוע שבה דוקטור אמט בראון נתלה על שעון הומאז׳ לסצנה של הרולד לויד בSafety Last.
הסרט נכתב על ידי אותו במאי ששגם ביים אותו רוברט זמקיס לצד במאי נוסף בשם בוב גייל והוא קיבל את התשבוחות הגדולות בנוסף למשחק ולבימוי גם על התסריט המקורי עם השם העוד יותר מקורי והפרדוקסי משהו ״בחזרה לעתיד״, אנחנו זוכים להכיר את מרטי מקפליי וחברו הטוב ד״ר אמט בראון ושניהם ביחד מסתבכים בהרפתקאה חלומית שכוללת מסע בזמן, משימה קטלני(אתם לא יודעים עד כמה כמובן) והרבה שיגעון אקסטרימי שמתחיל מרצון טוב לפתח את טכנולוגיית העתיד ומסתיים בדרך נס ובהצלה של הרגע האחרון בעזרת מוחו של הנער הסקרן ושל הדוקטור המשוגע.
העלילה שלוקחת בחזרה לעתיד?
בחזרה לעתיד עושה את כל מה שרצינו ולא רצינו, הוא לוקח אותנו באמצעות אפקטים מיוחדים והמון השראה אל העבר רק שמי שנשלח הוא האדם הלא נכון ומפה והלאה הדרך להסתבכות הולכת וגדלה ובעיקר כי אדם אחד בסרט נמצא על הכף ובין החיים למוות הוא מוצא את הזמן לרקום ולסגור סיפור אהבה, לריב מכות, לפגוש את ההורים ועוד שגעונות שיש רק בסרטים. העלילה היא אחת המקוריות שתזכו לראות בסרט הוליוודי ולטעמי היא עוברת את הרמה של סרט פשוט לכיוון יצירת מופת שהוסיף עוד אבן דרך לתסריטים של סרטים עתידיים, הוא מספר סיפור מקורי ואמין – עד כמה שמסע בזמן זה דבר אמין – עם מעט חורים בעלילה אבל הרבה מאוד הנאה ואקשן מכל הסוגים, הדיאלוגים הכתובים תסריט קולחים וזורמים וההתאמה ובחירת השחקנים(מה שנקרא ליהוק) לכל דמות היא לא פחות ממעולה אם מדובר במייקל ג׳יי פוקס כמרטי, כריסטופר לויד כאמט בראון ושאר הדמויות, כולם עושים עבודה נאמנה ומושלמת ממש כאילו הם חיים את החיים האלה ללא מצלמה או תסריט אלא כחיים שלהם עצמם .
עובדה מעניינת לביקורת: הסרט נדחה על ידי רוב אולפני הסרטים הגדולים מחששות שונים ולבסוף הוצל על ידי מאבק עיקש של זמקיס ובצירוף של עזרה מצידו של סטיבן ספילברג והשאר היסטוריה:
משחקים דוקטור משוגע ותלמיד תיכון? החגיגה מתחילה
הבימוי הוא נקודת חוזק ראשונה של הסרט , היכולת שזמקיס מפגין בבימוי הסרט שהוא גם בין היתר כתב היא רמה אחת מעל לא מעט במאים שמתיימרים להיות הטופ כיום ובשילוב עם חברת הפקה ומפיק כמו ספילברג הוא מקבל גב עבה וחזק שמחזיק עליו סרט שלם שיצא מצד אחד להכשל ומצד שני להצליח ברמות מטורפות והוא נטה והלך יותר לאופציה השניה וההצלחה שלו ככל שהיא התבטאה בכמות הצופים, בכסף שהכניס או בביקורות הנוקבות שהוא עשוי היה לקבל אך הלכו יותר לכיוון המשבח וגם כאן מבינים מי מוביל את הפרוייקט לאיזה כיוון וכמה הוא ננכנס ללב הסרט ומוביל אותו אישית לכיוון החזון שנוצר בעת תחילת הפרוייקט השאפתני של זמקיס כאמור ושותפיו השונים לאורך שלבי ההפקה.
כעת כשנעבור לשלב הבא נדבר עלהשילוב של מייקל ג׳יי פוקס וכריסטופר לויד עשה את שלו ובצורה נהדרת אפשר את הבאתו של אחד מסרטי המדע בדיוני הטובים בהיסטוריה כזה שהתחרות נגדו היא כמוה כתחרות בין אבן לבין בעל חיים, הוא מלא בבעיות אבל החוזקות שלו הופכות את הבעיות לדבר מה שולי, החוזקה הבולטת היא איכות השחקנים שעשו עבודה יותר ממעולה ומה שנשאר זה לעמוד כמו ישראלי טוב במטוס ופשוט למחוא כפיים ליצירה הסינמטית שהביאה לעולם את דוקטור אמט בראון ואת מרטי מקפליי והדביקה להם את תווית הזיהוי בדמותם של מייקל ג׳יי פוקס וכריסטופר לויד, השתבוחות שקיבלו לצד שחקני המשנה ששיחקו איתם כמו ליאה תומפסון, קריספין גלובר הגיעו להם והרבה מעבר לכך והחיבור שלהם איש איש לדמותו פשוט נראים טבעיים ואנושיים ולא כטבע מלאכותי שמודבק מאדם לאדם וגם כהעבירו ביניהם את הטקסטים השיחות הללו זרמו כאילו היו כשיחות בין חברים ובצורה טבעית כאילו הכירו שנים והיו חברים מאז ומעולם והפוטנציאל מומש.
הליהוק הוא דבר חשוב וכשהוא מבוצע בצורה שכזו הוא בהחלט יגרום גם לביקורתיים שבינינו לפתוח את עינינו ולהנות מעבודה איכותי, ופה רבותיי יש ליהוק טוב, ליהוק שייתן לכם להנות מ116 דקות של חוויית מד״ב אמיתית מהמקוריות שתראו על המסך הגדול והקטן כאחד.
לסיכומה של ביקורת הסרט הוא חוויה אולטימטיבית לחובבי המדע הבדיוני, עוד לפני שנוצרו יקומים קולנועיים או הגיעו במאים מפונפנים בטענה שהם הטובים שבשוק ההוליוודי נאלץ זמקיס להתמודד מול עולם הוליוודי נבנה וגדל שדורש ממנו נועזות אובר על הרעיון של בחזרה לעתיד והוא בנה עולם מטורף שמוביל אותנו הצופים להנות ולהיות במתח לאורך כל דקות הסרט ולא נראה שאפשר ליצור לו העתק או חידוש שיצליח להתעלות על המקור ובנשימה אחת גם למצוא שחקנים טובים שיעשו את מה שלויד ופוקס יחדעם שותפיהם לסט הצליחו לעשות בדקות התהילה שהם קיבלו בסרט. אז האם יש פה לפרגן גם לסרט הוותיק כיום? כן, הוא אומנם לא תמיד עומד במבחן הזמן באפקטים או במיני דברים שונים אבל הוא עומד בכל פרמטר שמגדיר יצירה כיום ועושה את כל זה בתקופה שבה האפקטים הממוחשבים היו אי שם בתקופה הפרימיטיבית שלהם והוא נאלץ להתמודד עם קשיים שנערמו והתוצאה הופכת את כל ההשקעה לשוות ערך ולאחת שיצרה עבור רבים מאיתנו עולם מד״ב אמיתי חי ונושם שקשה יהיה לשחזר כיום.
