סיפור לסופ״ש: בלש בחזית – פרק ראשון

בלש בחזית [חלק א׳]
״סיפור לשבת״

״תתייצב אלי במשרד מחר, דבר ראשון על הבוקר״ ולאחריו נשמע צליל הניתוק המוכר. הקול הכעוס שנשמע מבעד לשפופרת הטלפון גרם לתחושות מעורבות ולבטן מתהפכת אצל הבלש גל אמיר, והשאלה שעלתה בראשו מיד לאחריה היא האם זוהי סופה של קריירה עמוסה וממולחת שלו בשירותי הביטחון.
הוא התיישב לאכול יחד עם בת זוגו התומכת והאוהבת רונה, הם התיישבו לאכול והוא נראה מוטרד מתמיד
״אז איך עבר היום גולי?״ היא שאלה והוא הרים את מבטו אליה ומבטו חזר להיות מבט מעין חסר הבעה אך עמוק בפנים היא ידעה שעליה ללחוץ עליו טיפה כדי שישתף אותה במה שעל ליבו ועל כן ניסתה בשנית ״קדימה גולי, תשתף אותי מה קרה כי אני יודעת לזהות מתי קשה לך ומתי רע לך, האם זו אני?
במבט נדהם שהסיר סוף סוף את המבט האדיש מפניו הוא פתח ואמר ״מה פתאום רונה, זה לא קשור אליך אף פעם״ והוסיף לומר ״זה קשור לעבודה, יש לי מחר פגישה עם המפקד שלי מוקדם בבוקר ועל פי הטון עלה בי החשש שאולי זה הסוף, אשאר בלי העבודה שאני אוהב״
בניסיון לעודד את אהובה הוסיפה ואמרה ״קום בבקשה גולי״ והוא עשה כבקשתה והיא ניגשה אליו מיישירה מבט חד לעיניו ובתוך כמה רגעים גופה היה צמוד לגופו והחיבוק החם העלה בו שוב תחושות אושר וממש כאדרנלין כך גם במקרה הזה הכל נשכח והערב אומנם השתפר אך עדיין האווירה שמשהו רע עומד לקרות ריחפה מעליהם.
״לילה טוב מיאמור״ אמר בעודו לובש חיוך על פניו כמקניט אותה על צפייתה הרבה בטלנובלות הארגנטינאיות וחיוך קל עלה על שפתותיהם ושניהם שקעו בשינה עמוקה.
שעות הלילה עברו בשקט, קולות נחירות בקעו כדבר שבשגרה בביתם ופתאום דפיקה קלה בדלת שנמשכה ארוכות דבר שבסופו של דבר העלה חרס.
״מה קרה??״ לפתע צרחה רונה תוך שהיא מתעוררת בבעתה כשקול חבטה ושבר נשמעו מסלון הבית ולאחר שהצליחה להעיר במהרה את גל הוא לקח את אקדח הגלוק שברשותו, סימן לה לא להוציא מילה והתקדם באיטיות לעבר הסלון משתמש בשנות ניסיון כה רבות חלקן משירותו ביחידה מובחרת בצבא וחלקן משירותו במערכת הביטחון וכך במתח זהיר הוא נכנס הגיח לסלון ומי שחיכה לו שם היה לא אחר מאשר מפקדו ליחידה עם שלושה לוחמים נוספים שעל כולם ניכרה העייפות ומתוך כך עדיין שמרו על פנים קפואות וחסרות הבעה.
״אפשר לדעת מה קורה פה?״ קרא גל לקראתם כשהוא מיישיר מבט למפקדו ״אין לכם שום זכות לעשות מה שאתם עשיתם עכשיו״
המפקד הסתכל לעיניו ״חיכינו לאישורים אחרונים ואומר לך את האמת בהתחלה ציפיתי שהאישורים לא יגיעו ושהשיחה מחר תעזור לנו להתחיל להבין את מה שהתרחש, האישורים נחתו עלינו לא מכבר וכעת כשאני מלא בצער אני נאלץ לעצור אותך״
הוא ניגש לאזוק את מי שהיה אחד מלוחמיו הטובים ביותר שכעת נמצא מן הצד השני.
גל שיתף פעולה מלאה וידע שכל צעד עלול להחריף את שקורה אך בכל זאת העז ופתח בשאלה ״באיזו אשמה אם יורשה לי לשאול?״
ומפקדו שכעת היה גם העוצר שלו עונה לו במבטו הקפוט והרציני ״אתה עצור בחשד לרצח החוקר ביחידה רון פאר וברצח של שלושה אזרחים, אתה רשאי לשמור על זכות השתיקה״
הפליאה הייתה כה מובהקת על פניהם של גל ורונה ״אתה נורמלי?״ ענה גל ״ אתה מכיר אותי יותר מ15 שנה, נראה לך שאני מסוגל לעשות דבר כזה?״
רונה החלה אף היא לפרוץ בבכי מרורים והרגישה איך הדמעות סוחפות אותה, המחשב שעלתה בראשה היא שאולי היא בסיוט מתמשך, אך לא כך היה הדבר.
״אני לא יודע למה אתה מסוגל, חשבתי שאני מכיר אותך ומסתבר שאולי אני טועה, שאלוהים יהיה איתך על כל מה שעשית״ השיב המפקד
״עד שלא תוכיחו את אשמתי״ השיב לו גל ״אני עדיין חף מפשע, הלא כך זה עובד?״
והתשובה שקיבל הייתה עוד סטירת לחי ממי שאיתו חלק לא מעט דברים בשירות ובחייו ״אני עוד אוכיח, קחו אותו מפה״ ובהינף יד הם יצאו מפתח הבית שנראה כאילו התחוללה בו סערה.

חלק ב׳ – בקרוב👥🕵️‍♂️