כשחושבים על סופרבאד מנסים להבין ״מה מיוחד בסרט קומדיות לנוער שמזכיר לנו סרטי ניינטיז מהמשפילים ביותר לנוער האמריקאי?״, אז לא מדובר אומנם באומנות אוסקרית, אבל מדובר בסרט ששווה לכם לנסות להתעמק ולקרוא אותו מעבר לביטויים הגסים ורדיפת השמלות של הנערים בסרט. האם הסרט עדיין רלוונטי ומעניין?
כך עברו להם 13 שנים מאז ג׳ונה היל ומייקל סרה נכנסו לדמותם של סת׳ ואוון בתפקיד משמעותי ראשון בקריירה שלהם בסרט שבאווירה הכללית מזכיר לנו את מה שעשו בעבר סרטי אמריקן פאי ושות׳. במקום ההומור הנמוך, והמשפיל לעתים, של רביעיית אמריקן פאי, אנחנו מקשיבים לשיחות הילדותיות של שני המתבגרים הרעבים לאלכוהול ומין והנספח שלהם כריס מינץ – פלאס בתפקיד פוגל כשהם מנסים להשיג ספק אהבה, ספק סתם סטוץ חד פעמי שבאופק סיום התיכון המסורתי האמריקאי.
אז מה חדש לנו בעוד סרט התבגרות אמריקאי טיפוסי עם חוש הומור של מתבגרים שכולל מין, ילדותיות ושפה בוטה? האמת שזו דרך קצת יותר גסה להעביר לנו מסר ותהליך שעוברים בני נוער עד ליום האחרון שבו הם שוהים בכיתה אפרורית ומיושנת ונאלצים להקשיב למורה כשהחלום בהקיץ הוא להצליח ולהיות גדולים מהחיים.
עלילה? יותר כמו מסיבה שמתחילה בלהשיג אלכוהול ומסתיימת במשטרה
אפשר לנסות לקרוא למה שרואים בסרט ״עלילה״ אבל מדובר לטעמי בחגיגה שבה לקחו חלק כמובן ג׳ונה היל ומייקל סרה ששיחקו את הדמויות הראשיות וכמובן את מי שהשתתף בכתיבת הסרט ושותפו לתפקיד השוטרים הלא שפויים, סת׳ רוגן וביל היידר.
אנחנו עוקבים אחרי שני צעירים שעסוקים באיך להשיג את הבחורות הכי שוות בבית הספר(לדעתכם לפחות), ויותר מהכל עסוקים בלנסות לשכר ולהשכיב אותן. הם יוצאים להרפתקה שלמה יחד עם הצלע השלישית שלהם כריסטופר מינץ-פלאס המעולה שמשחק את פוגל, ה״חנון״ התורן שמנסה להשיג בחורה בעצמו ונופל בידיהם של שני השוטרים ההזויים ונקלע להרפתקה בפנים עצמה.
הסרט מחזיק בכמה קווי עלילה שמתחלקים לאחר כמה דקות בתוך הסרט לשניים שונים שבהם השלישייה נפרדת לסת׳ ואוון במרדף אחרי האלכוהול ולפוגל שנאלץ לבלות בחיקם של הקצינים סלייטרס ומייקלס.
הערב הגדול מגיע ובנס הם מצליחים להגיע למסיבה ומשם המסיבה מתחילה כשאפשר לומר ש״המארחים״ שלה מגיעים רשמית להתחיל את הבילוי האלכוהולי לתוך הלילה. בסופו של דבר הכל מתפשל לאורך כל הסרט והמצב הקטסטרופלי של סרטי נעורים לא מאחר לבוא גם בסופרבאד בשלב הכי צפוי שבו הוא יקרה.
בימוי ומשחק? קטן עליהם
אס בתפקיד וכס הבימוי הונח על גבו של גרג מוטולה, בחירה מעולה לסרט שכזה ובאופן שהוא בהחלט יממש את מלוא הפוטנציאל שלו. האמת שאני מעריך את הבמאי מוטולה מאוד בעקבות סרטי עבר שאומנם לא היו רבים אבל היו באמת מצחיקים, גם פה הוא לא מפשל, רובנו נראה את הסרט כסרט שממש את חלומו הרטוב של כל גבר, אבל בפועל זו הפקה לא פשוטה במיוחד שאמורה להשאיר רלוונטית את ההומור שבתכל׳ס התרגלנו לשמוע ולראות אותו קורה בסרטים משנות ה90׳, מהלך לא פשוט לשמור על רלוונטיות ועניין אצל הצופים שלא גדלו בניינטיז.
והדובדבן של הקצפת, השחקנים המעולים שעושים עבודה מעולה בכל חלוקת התפקידים שלהם. מסת׳ רוגן והשותף שלו ביל היידר הציפיות כשחקני קומדיה הן ציפיות גבוהות ואכן מוצדקות, הם עושים עבודה נהדרת בלשחק את השוטרים הכי הזויים שתראו על המסך ההוליוודי. הם מרבים לשתף פעולה בסרטים שונים והיה קצת מוזר לראות אותם משחקים בתפקיד משני יחסית בהפקה הזו, למרות שרוגן הוא אחד הסריטאים של סופרבאד.
גם מג׳ונה היל, מייקל סרה וכריסטופר מינץ-פלאס היו ציפיות גבוהות והם עמדו ברף שקבעו להם מבקרים רבים בעת יציאת הסרט. ג׳ונה היל ומייקל סרה מוכרים בעיקר מסוג הסרטים שבהם הם לוקחים חלק כשמדובר לרוב בסרטי נעורים לעתיים מיניים יותר ופחות, מחזיקים במרכיבים של סרטי נעורים והעלילה שלהם מאוד דומה לסרטי נוער קלסיים שיצאו מהוליווד מהסבנטיז ובעיקר מהניינטיז. הם שלושה שחקנים עם כישרון עצום להצחיק ועדיין לגרום לצופה הממוצע לשנוא, לאהוב, להיות מרוגז או סתם לנסות לתהות למה הוא יוצא כל כך פסיכי, שלושה כישרונות גדולים שמצטרפים לגדולים שבשחקנים הקומיים בהוליווד גם היום.
לסיכומה של ביקורת
אין ספק שהסרט יכול להרגיז אנשים שרגילים לראות סרטים ברמה גבוהה או סרטים שההומור שלהם לא כולל הומור בתי שימוש, סלנגים גסים או ביטויים מעליבים, אבל אין זה אומר שאין מקום לסוג ביטוי כזה שמציג לנו איך הנוער, זה שגם נחשף לסרטים כאלה, מגיב חי או נושם את האווירה האמריקאית למדי שקיימת. בהחלט אין ספק שלמרות שעברו 13 שנים מיציאת הסרט הוא עדיין מספק עניין והרבה הומור ולא בהכרח רק לנוער או צעירים. ג׳ונה היל, מייקל סרה וכריסטופר מינץ-פלאס לצד הוותיקים רוגן והיידר עושים מחווה יפה לשנות הניינטיז הצבעוניות, וזה אומר הכל.
