קשה לא ״לתקוף״ את היצירה שבה השתתפו סת׳ רוגן וג׳יימס פרנקו בלי לדבר על ההמולה שהיא יצרה בעקבות התסריט של הסרט. ראיון סוף הוא אומנם קומדיה בסה״כ אבל הוא פתח חשבון עם צפון קוריאה, גרם לבתי הקולנוע לפחד ובסוף שוחרר לרשת. אז מה עומד מאחורי הסרט שחיסל את מנהיג צפון קוריאה?
״ראיון סוף״ הוא בהחלט סרט מסקרן, לא בגלל העלילה האינטלגנטית שאין בו חלילה, אלא בעיקר בגלל כל הבלאגן שהוא יצר שתפס מימדים בינלאומיים ובסופו של דבר הראה כמה מגבלות קיימות אפילו לחופש הביטוי והיצירה. תארו לכם שאתם מתכננים ליצור סרט שבתכל׳ס הוא עוד קומדיה סטנדרטית מהתעשייה ההוליוודית, אבל בדרך אתם מעצבנים מנהיג מדינה חי ונושם, איך הייתם יוצרים אותו?
״ראיון סוף״ במסגרת קומית מציג לנו איך התקשורת עשויה להרוג דיקטטורה ודיקטטור ולתמוך במאבק של עם שכורע תחת עול המנהיג המפונק ששואף לטילים גרעיניים ומרעיב ושולט ביד קשה בנתיניו המסכנים.
באנו לעשות שמח? העלילה שתעשה לכם שמח
העלילה של ראיון סוף מציגה לנו, בקצרה, את דייב סקיילארק, כוכב עולה בשמי הטלוויזיה האמריקנית עם נתוני צפייה מזהירים והמון בטחון עצמי ומסיבות חשק מטורות כשלצידו המפיק החשוב והרציני שנתן מחייו להישגים הללו, אהרון רפפורט. כשאהרון נכנס לדכדוך על כך שאינו מבצע טלוויזיה רצינית שמביאה תוכן איכותי לקהל ומנסה להשיג את ג׳ים קרי כמרואיין לתוכנית Skylark Tonight, דייב עוצר הכל ומציע את הראיון שיסחוף את העולם ויהיה האבן המשמעותית ביותר, בכל הקריירה שלהם – הראיון עם המנהיג העליון של צפון קוריאה קים ג׳ונג און. הcia מנסים לקפוץ על המציאה לחסל את המנהיג המבודד בעולם, מפה העלילה רק הולכת ומשתגעת.
ההתפתחויות שקורות מהרגע שהם מתקשרים ומנסים לקבוע את הראיון גורמות לנו להרגיש כמה הם הלכו רחוק בשביל לבדר את הקהל. להרוג את מנהיג צפון קוריאה בעודו בחיים, גם אם מדובר בסרט, זה צעד חסר תקדים בעולם הקולנוע והטלוויזיה, והאמת שלמרות שמדובר בסרט על גבול הסתמי וההזוי, רוגן ופרנקו עושים עבודה נהדרת ומצחיקים בכל שניה בסרט. אנחנו חווים פה עלילה קלסית של קולנוע הוליוודי שבו מתחילים במצב טוב, המצב הולך ומתדרדר, מגיעים לנקודת השיא שבה הגיבור מאבד את זה לגמרי, לאחר מכן מגיע שלב התפכחות ולבסוף קטרזיס, כמה שירי קייטי פרי ואקשן פסיכי שאפשר לראות רק בסרטים.
העיתונאי והמגיש נגד צפון קוריאה?
נתחיל בכך שהבימוי המשותף של אוון גולדברג וסת׳ רוגן עובד לא רע ונעשה ברמה וגם התסריט שכתבו השניים לסרט שבאמת כתוב בצורה טובה, הוא מצחיק ומעניין וגורם לנו להבין כמה רחוק כאמור מוכנים ללכת כדי לבדר אותנו ויש פה את כל שלבי ההתפתחות בחייהם של גיבורים, גם דבילים להחריד שמסכנים את עצמם ומאבד את זה בדרך למעון המנהיג.
השחקנים שנבחרו למשימה מבצעים את תפקידם באופן כל כך טוב, ג׳יימס פרנקו המעולה והמשוגע לתפקיד המגיש הכריזמטי, ההזוי והחולה סטייל דייב סקיילארק שצריך לפגוש את מעריצו המשוגע מצפון קוריאה(אחרי שחיטט וקיבל את המידע זה מויקיפדיה) וסת׳ רוגן שגם ביים לתפקיד המפיק והחבר הטוב של דייב סקיילארד, אהרון רפפורט.
אומנם מדובר בקומדיה ואומנם מדובר בסת׳ רוגן ולרוב סרטים שבהם הוא לוקח חלק כנראה יתחילו ויגמרו בצורה הכי גסה ולא נעימה שאפשר לצפות, אבל בסרט הזה, שהוא כאמור לא פיסה קולטורה לארכיון העולמי, יש משהו אחר שבו הוא מתעלה על כל הקללות והגסויות המיניות, מפשיל שרוולים ושולח את עצמו ואת ג׳יימס פרנקו לכאורה לצ׳ קוריאה בשביל לעשות ראיון למנהיג משוגע(שמגלם אותו בצורה מופתית רנדל פארק) שמרעיב 16 מיליון איש במדינתו וחושב שרק לו יש את הכי גדול כדי לדפוק את העולם.
לסיכומה של ביקורת
הסרט עושה את זה בגדול, הקומדיה שבו ניכרת מאוד והוא לא לוקח את עצמו שנייה ברצינות. ג׳יימס פרנקו כדייב וסת׳ רוגן כאהרון משוחקים ומשחק נפלא ולרגע נראה שלא רק שהם נהנים מהתפקיד אלא שהוא כנראה התפקיד שעשה להם הכי טוב במשך הקריירה ומציג אותם כשחקני קומדיה שלא משחקים רק בקללות אלא מביעים תחכום מסויים שלא קורה בדרך כלל בסרטי קומדיה במיוחד לא שלהם. אומנם הסרט הוא לא סרט אינטלגנטי או הגיוני אבל השחקנים שמשחקים בו הם סופר אינטלגנטיים ובעלי יכולות משחק ובימוי והלוואי ונראה עוד סרטים בסגנון של ״ראיון סוף״ גם בעתיד.
סוף דבר? הסרט נחתם במשפט ״זו מהפיכה שהתחילה בלא יותר ממצלמה ומשאלות, דבר שמרמז על הכרה של הדמויות ביכולת של תקשורת המונים ליצור מהפכות ושינויים, שאלה שאגב נבחנת כבר היום בעולם האקדמי.
