עברו לא מעט שנים (ליתר דיוק 12 שנה) מאז שיצא משחק דד איילנד הקודם. גם אז מאוד אהבתיאת הז׳אנר ואותו באופן ספציפי, ואני ממתין כבר המון זמן לרגע שבו ייצא המשחק השני. הנה הגיעה השעה ואנחנו זוכים להמשך מעניין, האם הוא ראוי להיות ההמשך לו ציפינו וייחלנו?
משחקי זומבים הם ז׳אנר לרוב לעוס או נדוש, כי המיקוד פחות על הסיפור אלא יותר על המכניקה ועל חיסול של עשרות ומאות זומבים. דד איילנד 2 לא חורג מהתבנית, ולמרות זאת הוא מתעלה על היתר בהליכה. הוא מנסה להיות הגרסה הקלילה והארקיידית של משחקים כמו Dying Light, ואני מרגיש שאני מת על זה בכל מובן. סיפור קליל שהופך לטיפשי, מכניקה מצוינת שמכסה על הכל, גרפיקה מעולה (אבל לא הדור הבא לגמרי) וגם פסקול מפוצץ. הוא לעוס במידה מסוימת, אבל איכשהו עדיין מרגיש כמו משהו מרענן שמחדש לנו.
אתן פה וידוי קטן בגלל שזה חשוב, אני לא ה-טיפוס שמת על או מפחד מזומבים. הם תמיד נתפסו, לפחות בעיניי, כאלמנט קולנועי מוזר ולא רלוונטי שנלעס יותר מידי. אבל בכמה שנים האחרונות נוצרו משחקים ויצירות מבוססות זומבים ששברו את התדמית שלהם עבורי. בין שמדובר במשחקי דיינג לייט, סרטי זומבילנד ועכשיו אפילו המשחק הממש קליל ופאן שחוויתי Dead Island 2.
הוא לא חף מבעיות וטעויות, הוא כן משדר צ׳יל מסוים. כאילו אנחנו לא בסוף העולם ועוד שניה אוכלים אותנו זומבים, זה אפילו מקבל מובהקות באחד מהcutscenes במהלך המשחק, כי מי אמר שמשחקי זומבים צריכים להיות אפלים מידי? ואל תשכחו לרקוד עם הכלה 😉
סיפור? אחי זה כולה זומבים
אז אין באמת מה לחדש במשחקי זומבים עלילתית כיום, בערך כמו שקורה בקולנוע שעוסק בזומבים. ההרגשה שלי הייתה שהסיפור שמספר דד איילנד 1 וגם ובעיקר 2 דומה מאוד לחוויה העלילתית של סרטי זומבילנד. קליל, קצבי, ״סקסי״ ופשוט בעיקר. לא מורכבות עלילתית, לא דיאלוגים מסובכים, לא מסר עם שורה תחתונה, ואני פשוט אוהב את זה כי אני בא להתרכז דווקא ביתר האספקטים. הסיפור? הוא סך הכל עוד נדבך שקיים לספק אווירה וסיבה לקיומם של משחקים כמו דד איילנד 2. הדמויות שמסביבנו שטוחות יחסית, והסיפור לא מתרומם מעבר לסיפור זומבים שגרתי ובנאלי. אבל האמת? אני ממש לא באתי בעיקר עבור הסטורי.
על מה הסיפור? הדמות שלנו, אחת מכמה דמויות לבחירה, היא מהבודדות שלמרות שננשכו הן חסינות לוירוס? כעת מתחיל מסע נגד הזמן לנסות ולייצר חיסון לכמה שיותר אנשים. בינתיים לוס אנג׳לס כמו ערים רבות נחרבה, ושורדים מנסים לחיות ולנצח את הזומבים האכזריים שמקיפים אותנו. הזומבים הרעבים רק מחפשים לתפוס אותנו ולחסל אותנו כדי שנהפוך לכמוהם או במקסימום נהפוך לאוכל. אבל סוד נוסף מתגלה כשאנחנו מסוגלים לשלוט בוירוס שחי בתוכנו, ולהפוך לרגעים לזומבי חזק וחסר מעצורים. המטרה שלנו היא לא רק לרפא את האנשים או ליצור חיסון, אלא בעיקר למצוא מי הוביל להפצתו של הוירוס המסתורי. מתחת לכל הסיפור יש שכבות של הומור, אקשן והרפתקה אפית חסרת מעצורים.
גרפיקה 2.0 – סך הכל עולם רגיל?
עוברים לעוד נדבך חשוב והוא הגרפיקה של המשחק, שגרמה לי להרגיש נפלא בזמן שאני שועט ברחובות ההרוסים והחרבים של לוס אנג׳לס. נתחיל בעולם שנראה אפוקליפטי ונפלא עם טקסטורות חדות ומפורטות, ירידה לפרטים בעיצוב הדמויות והזומבים. במיוחד כשרצו ליצור עולם שבעקיפין הוא חצי פתוח קצת כמו בורדרלנדס פוגש את זומבילנד. עיצובי השלבים עשויים לבלבל אבל בסך הכל הם בנויים טוב. גרפית הוא לא רק מפורט אלא גם אסתטי, וכל סוג זומבי למשל זוכה לעיצוב ייחודי ומפורט, ברמה שחווים גועל או פשוט רוצה רק להמלט מהם (או לחסל).
השילוב של מודלים מעוצבים וייחודים לבין עולם מפותח נעשה במינון נכון. גם הפירוט של הדמויות איתם נהיה באינטראקציה מעולה, ובתוך כך הבעות הפנים שנראה שנוצרו במחשבה רבה. באופן כללי הוא בהחלט מרגיש לי משחק של הדור הבא. ההבדל הגדול בינו לבין משחקים אחרים בז׳אנר ושלא בז׳אנר הוא הארקדיות, וזה מורגש גם בממשחק הנוח והפשוט שבסופו של יום הופך את המשחק לקליל לחלוטין גם באספקטים מחוץ לגיימפליי.
המשחקיות והזומבים – הצלחה רצינית
בואו נרד לשורש המשחק שנובע מהמשחקיות הפא**ינג מצויינת. אתחיל רגע בשלילי וזה שהיא עשויה להיות רפטטיבית מפעם לפעם, בעיקר בחלק מהמשימות שפשוט מגיעות בקטע של ״תלך, תעשה, תביא, תדבר״. לתחושתי לא מדובר במשהו שהורס את החוויה כמעט בכלל, בעיקר כי במרבית הזמן אנחנו פשוט באינטראקציה מטורפת מול זומבים רגילים, מיני-בוסים, בוסים.
עכשיו נתחיל בטוטוריאל המעולה שמלווה אותנו בתחילת המשחק, הוא לוקח את הזמן ומסביר הכל בפירוט אבל ביעילות. אנחנו לא תקועים בהסברים מוגזמים או ארוכים, אלא לומדים על הדרך אבל בצורה מסודרת ונוחה. נתחיל שכבר על זה מגיע להם שבחים רציניים, ביחס לקושי ליצור טוטריאל טוב באמת היום. העולם עצמו פתוח למחצה ומתבסס על חלוקת אזורים באזור לוס אנג׳לס והוליווד, כשכל אזור נפתח באמצעות משימה. האזורים לא גדולים מידי, ובתוכם אנחנו לרוב עושים מס׳ משימות ותתי-משימות.
הזומבים הם אולי אחד הדברים הכי מיוחדים בDead Island 2, כשפרט לזומבים הקלאסיים אנחנו מכירים עוד מוטציות נוספות. בין היתר זומבים בוערים, זומבים יורקים, רצים ועוד. מכניקת הקרבות, שהיא ארקיידית למחצה, היא הדבר אולי הטוב ביותר שהמשחק מציע. היא רצה חלק ומתפקדת בצורה מופלאה לתחושתי, והיא מושכת אותך שוב ושוב לנסות (ומתי המון). רוב הזמן נתבסס על נשקים ״קרים״, אבל בהמשך נקבל גם חמים. נחווה את הרגשה של לבתר ולקרוע את הזומבים לגזרים ליטרלי עם המנוע המשוכלל שנוצר למשחק.
בנוסף ישנה פונקציה שמסייעת לנו להשתדרג והיא קלפי שידרוג, מעין עץ שדרוגים קצת שונה, שמספק לנו יכולות חדשות בהתבססות על מה שכבר יש לנו. בנוסף יש כמובן חפצים לאסוף במפה, והצורך לתקן ולשדרג נשקים, לבצע משימות צד ופשוט לחוות את העולם הדי סגור של דד איילנד 2. אגב גם מצב מיוחד שבו תוכל להפוך לזומבי לכמה רגעים, מהנה ומטורף אבל קצר מדי (מתתי המון בגלל זה לצערי)
חשוב לציין שגם מצב הקואופ מתפקד מעולה, ופרט לזה שאין קרוס פלטרומינג אתם תהנו במשך שעות לעבור יחד משימות. לפחות עבורי הייתה חוויה מהנה כששיחקתי עם מקבילי בסקירת משחקים דור קציר מאתר Vgames.
פסקול זומבי-סטייל
לאורך השנים האחרונות פיתחתי פשוט אובססיביות ליצירות מוזיקליות ממשחקים. יצאו משחקים שאם נתעלם משאר הדברים, המוזיקה שלהם והסאונד אפקטס שלהם הוא מצוין. Dead Island 2 הוא פשוט מערבון זומבים שלא נגמר, לא כי הוא ארוך אלא כי המוזיקה שלו ממכרת ולפחות לי גרמה רצון להשאר עמוק בעולם היחסית שטחי שלו. וכמובן שגם האפקטים הקוליים מקבלים מקום של כבוד במשחק שכול כולו הלל וקידוש המלחמה בזומבים והתפתחות בעולם אפוקליפטי.
לסיכומה של ביקורת
Dead Island 2 הוא חוויה פנומנלית לא פחות ולא יותר. הוא מרגיש לעתים רפטטיבי, והמגבלות השונות כמו המפה וכמות המשימות היחסית דלה קצת משפיעים על השחקן. אבל מצד שני השעות שכן תבלו במשחק יהיו שעות של פאן רציני, הרבה מאבקים, הרמות גבה ושנאת זומבים תהומית בתיבול של כסח בעיניים. הדמויות לא ייגעו בכם, ולפעמים תרצו לבעוט אותם מעליכם, אבל הם רק חלק קטן – פשוט כנסו ותקרעו כמה זומבים שתרצו. אם אתם מתלבטים? אז אל וקדימה תצילו את העולם.
Dead Island 2 ('דד איילנד 2') יושק ב21 באפריל 2023
ל-Xbox, Playstation, ולמחשב אישי.
תודה רבה לעדלי יונייטד על עותק הסקירה של המשחק!
