הכתבה הזו נכתבת בתחושה די כבדה, היות שמאוד אהבתי את מסלול התואר שלמדתי. כל אחד לומד כמובן מה שהוא בוחר, ובינינו? אין תקופה טובה מזו להגשים חלומות ומטרות. בכל זאת עולה השאלה החשובה, האם אמצא עבודה במה שלמדתי? בואו נדבר על זה.
השבוע (ב10 באוקטובר 2021) נפתחה שנת הלימודים האקדמית, ולחילופין היה זה המועד האחרון להגשת עבודת הסמינריון (לכאורה). את שלי הגשתי לפני מס' ימים כעותק פיזי, ולפני כמה שבועות בצורה דיגיטלית. הגעתי למשרד מנהלת האדמיניסטרטיבית יחד עם העותק הפיזי, חתמנו כל אחד מאיתנו על החלק הרלוונטי ופה נגמרה סאגה שנמשכה שנה שלמה. במשך שלוש שנים חשבתי לעצמי "במה ארצה לעבוד?", זו שאלה די קשה למחשבה בתחילת התואר כמובן. האמת שבתחילת התואר ועד היום אני חולם להיות עיתונאי, לא סתם עיתונאי כן? כזה שמשנה את העולם. אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד לבינתיים, היות שממש לאחרונה הלכתי על חלום אחר לא פחות חשוב – להיות עצמאי
אז מה עם החלום שלי להיות עיתונאי? זה יכול לחכות עוד שנה-שנתיים, כי עד אז מים רבים יעברו והכל יכול לקרות. האמת שיש כל כך הרבה אפיקים התקדמות מעניינים, כן אפילו כאלו שלא בהכרח נחשוב עליהם. לצורך העניין אחד האפשרויות הללו הוא להתקדם לתואר שני, לחפש עבודה מקבילה לעצמאות ובקיצור – אפשרויות רחבות. כול זה כמובן במידה וכבר התקדמתם בתואר הראשון, ואתם לקראת או שכבר סיימתם אותו.
מה כול אחת מהאפשרויות אומרת לנו?
א. פרילנס – עיסוק כפרילנס מאפשר חופש פעולה יוצא מן הכלל, כלומר אין תלות במעסיק חיצוני ולא תלות בהיותנו שכירים במשק. זה אפיק התקדמות לא פשוט לעתים, היות שצריך להתמקצע במשהו שיניב לנו רווח מסוים. כפרילנסרים אתם תהיו מחויבים לפתוח, לבד או עם רו"ח לבחירתכם, תיק ברשויות המס הרלוונטיות – מס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי. לאחר מכן אתם פשוט מתחילים למתג את עצמכם בתחום הנבחר, ומפה לשם הולכים ומתבססים בתחום כמה שניתן. לא הכול זהב בתחום כמובן, וחשוב למצוא את המקום שלכם בתחום שבחרתם.
ב. לימודי תואר שני – האמת שמדובר במסלול שלא מתנגש עם עבודה כשכיר או עצמאי, ובכול זאת דורשת יחס קצת שונה. למה שונה? היות שבכל זמן שאתם לא יושבים על החומר הלימודי או עובדים על התזה, אתם מפסידים זמן מאוד יקר וחשוב בשני המקרים. מסלול תואר שני נמשך כשנתיים בממוצע, ואם נתמקד כיום בשבוע בדרך כלל. זה אומנם לא נשמע מורכב, אבל העיקרון הוא שכבר בתחילת התואר חושבים על התזה. כלומר לעומת תואר ראשון שבונים לך את התהליך במשך שלוש שנים, פה מדובר בשנתיים מסיביות מבחינה אקדמית. חוזרים על היסודות ומחזקים אותם, ועובדים על מטלה משמעותית בעלת תוקף לשם שינוי.
ג. עבודה כשכיר – מי שהחליט שחיים כעצמאי לא מתאימים לו, יכול בקלות לבחור דווקא במסלול השכירים. להיות שכיר זה לא גנאי ולא דבר רע, זה גם לעתים מקל על ההתעסקות מול גופים רשמיים (כן, מס הכנסה!). אך גם חשוב להבין שבעיסוק כשכיר יש כל כך הרבה משתנים, כולל תלות במעסיקים במשמרות או עבודה שהם מספקים לך.
עושים כסף מתואר? לא בטוח
כשאתם בוחרים ללמוד תואר, ובוחרים מה אתם הולכים ללמוד לא בטוח שזה יהיה שווה את ההכנסות שציפיתם. אם אתם לומדים תואר בשביל שכר הולם, כמו שציינתי בפוסטים קודמים, זה עשוי להיות מניע לא נכון ללימודים. לא בכל מקצוע מרוויחים שכר גבוה במיוחד, במיוחד שיש תארים שנוגעים בשוק רווי בתחומם. על כן שלושת האופציות רלוונטיות מתמיד, במיוחד שכל אחד מכוון לכיוון פוטנציאלי.
כעצמאי אתה יוצר לעצמך שם וביקוש עתידי, שבתורו עשוי לייצר לא מעט עבודה. אף אחד לא מבטיח לקוחות בראשית הדרך, ובכל זאת מדובר בכיוון יחסית יציב ועם סיכונים סבירים. במקרה שכזה התואר לא תורם בצורה ישירה, ומה שנמדד הוא היכולת ללמוד ולהתפתח לאורך הזמן. אומנם יש איזושהי יוקרה בלומר "אני בעל תואר X במדעי X או וואטאבר", אבל הניסיון שצוברים לפעמים שווה כפול כמה וכמה תארים. חשוב לזכור זאת בעיקר בגלל שתואר כשמו כן הוא תאורטי. אומנם ישנו ניסיון לבצע שכלול והתאמה של תארים אקדמיים למאה שלנו, אבל הם עדיין מתבססים על הגיון מסוים שלא השתנה שנים רבות.
לעומת זאת התואר נדרש פעמים רבות במקומות עבודה כשכיר. לא מעט ממקומות העבודה מקבלים לעבודה עם תנאי סף כמו תואר או תעודה, בעוד באחרים מדובר לכל היותר במסמך מומלץ ותו לא. הדבר בהחלט נותן יתרון מסוים במקומות עבודה, אך לא מחייב קבלה. אז למה בעצם דורשים תואר? מדובר במסגרת מאסיבית ומאתגרת שדורשת לא מעט מהסטודנט, ולטעמי זו סוג של אינדיקציה לדעת כמה רחוק וגם השקעה אתה מוכן לתת. בנוסף לכך שתואר מספק השכלה שעשויה לשמש במהלך העבודה, כמובן לא השכלה שמחליפה את הניסיון שצוברים בתחום.
מוסדות אקדמיים מנסים להוציא מתוכם עוד אנשי אקדמיה, זאת אחת המעלות החשובות שקיימות בתואר לטוב ולרע. מדובר בפס ייצור של חוקרים, עוזרי מחקר, עוזרי הוראה, מורים ומרצים שיחליפו את הקיים בעתיד. למרות שאנחנו בונים את העתיד שלנו במהלך התואר דווקא מחוצה לו, תפקידה של האקדמיה הוא להשאיר את הלומדים בה במערכת. כן, לרוב אין תקנים לעניין וזו לא עבודה פשוטה (כמו להיות מורה), אבל זה בסיסה של האקדמיה מאז ומעולם. ככל שהעולם התפתח, בייחוד במאה הזו, התפקיד שלה עבר שינוי קטן ולא מכוון.
3 שנים מהחיים, ומיד אנחנו בחוץ
אסכם את כל מה שאמרתי פה בצורה אחת: מדובר בתהליכים לא פשוטים שכולנו עוברים במהלך החיים. בין שנרצה ובין שלאו, אנחנו הולכים על מסלולים בטוחים ונחשבים. במרבית הפעמים אנחנו פשוט מאמינים למה שאומרים לנו – האקדמיה נועדה להפוך אותי לבעל מקצוע עם אסמכתאות למקצועיותי. אז לא, האקדמיה מייצרת אנשי אקדמיה, ותואר לא מבטיח הכנסה גבוה או תנאים נוחים בחלק מהמקרים. אני לא שולל את הלימודים האקדמיים, בכל זאת הרגע סיימתי תואר ראשון בדרך לשני, ובכל זאת צריך לשקול טוב את המסלול שבו נלך.
אף אחד לא יכול להבטיח השמה לאחר התואר, וכל מה שנלמד לאחריו הוא בעצם לב הלמידה האמיתית. בין שנהיה פרילנסרים עם מורים טובים, ובין שנהיה שכירים בעבודה הרצינית הראשונה במה שלמדנו. פיתוח כישורים רלוונטיים יבטיח לנו הצלחה גם אחרי תום הלימודים, והוא זה שמשפיע וישפיע על: רמת החיים, השכר, היוקרה, הקשרים שנבנים בחיים. התואר הוא טוב ונחמד במסגרת החממה האקדמית, אבל שם בחוץ הוא תעודה נחמדה שלפעמים פותחת דלתות.
בברכה, עומר
סטודנט לשעבר לתואר ראשון בתקשורת ומדיה?
לפרקים הקודמים של יומנו של סטודנט:
